כל היום מסתובבת עם פרצוף עצוב
לא אכפת לי מה חושבים
ככה אני מרגישה
ומהייאוש
בורחת אל השירים,
כועסת עליך
אוהבת אותך
כותבת הכל
מנסה למצוא פורקן
שיוציא ממני את הכאב הזה,
אך עם הזמן הגעגוע גובר
ואני מתחילה לתהות
אם אי פעם ייגמרו לי המילים
כאשר לכל כיוון שאני פונה,
בכל דרך שאני מנסה
אני אף פעם לא פורקת לחלוטין
אותך ואת מה שהיינו
ואת מה שהיה יכול...
אבל זה לא יהיה
שוב כועסת
ושוב אוהבת,
מעבירה מהלב
אל הדף
ומנסה ליצור בי
לוח חלק
לנושא חדש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.