הכל התחיל,
כשראיתי אותך, באותו בוקר,
בחולצה טריקו כחולה וג'ינס,
התיישבת על הספסל, שם ליד המדרגות,
והסתובבת.
הסתכלת לכיווני,
המבט שלך המיס אותי, העיינים שלך....
עיניים שפשוט אי אפשר לתאר...
הגוון שלהן, מהמם פשוט ממיס...
החיוך שלך - חיוך של מלאך.
חיוך מרגיע, מלטף...
הייתי עושה הכל להיות שם לידך.
ואז היא באה...
התיישבה לידך, התחילה לדבר איתך,
לא יכולתי לסבול את המחשבה, שהיא איתך.
לא עבר זמן רב, לפני שאמרת לה שתעזוב אותך,
כל כך שמחתי.
רציתי לרוץ אליך, ולהגיד לך את האמת,
אבל לא יכולתי לסבול את המחשבה שתסרב לי,
ושתגיד לי שזה חד צדדי.
אז פשוט עמדתי שם, והסתכלתי עליך.

שוב הסתובבת,
הפעם ראית שאני מסתכלת עליך,
הסתכלת עליי חזרה.
וככה מספר דקות,
אני עומדת, אתה יושב, במרחק של מטרים ספורים אחד מהשני,
פשוט מסתכלים....
והנה, נשמע הצלצול, והיינו צריכים להיכנס לכיתה,
אך מסיבה כלשהי,
המשכת לשבת שם,
ולהסתכל,
חשבתי, שאולי עכשיו, זה הזמן המתאים.
החלטתי לגשת אליך....
התחלתי ללכת לכיוונך,
ופתאום נעצרתי,
גם אתה נעמדת,
והתחלת ללכת לכיווני,
לא ידעתי מה עומד לקרות עכשיו,
ופשוט קפאתי.
אתה באת, אמרת לי, "אני אוהב אותך",
ונתת לי נשיקה.
אני יזכור את הרגע הזה תמיד.....