אילו יכולתי לשזור בלבך פרחים
בעת שהיינו מצויים זה ליד זה-
הייתי מוסיפה ומדליקה סביבנו
קטורת עתירת ניחוח
וסוחפת אותך אל עוצמת לבבות מזמרים,
ובהיותנו לכודים יחדיו -
הייתי בונה בשתי ידי ארמון מסביב ללבבך.
בנפשי הייתי מצלמת,
ובהרהורי חוקקת
את הייחוד הניבט מעיניך
ונוטלת מתוכו אורות
אשר יאירו את ליבי
ויפכו בנפשי הבוחנת.
נגן לי שיר על מיתר שנתאחו קרעיו
והשב אל תוכי פעימות
שחדלו מלהשמיע קול,
ובהיות עדנת ידיך מהלכת
על תווים צלולים הנפעמים בפני-
עטוף אותי בערגה מחייכת,
ואני, את מיתרי לבי אצוק
על משעולי מאוויך...
14/4/05 |
