"איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה?"
אני שואל את עצמי.
"איך נפלו אחים בתוך המלחמה?"
משתדל אני להזדקף שכל חייל נאצי עובר לידי.
אם אני מנסה ואולי מצליח לעמוד אחרי הכל זקוף.
אולי פיזית אני קם, אך בתוך תוכי אני נרדם.
נרדם, זוהי מילה שיש לה המון פירושים: ישן בהנאה, שוכב לי סתם.
אך במקרה שלי, אין זה סתם נרדם.
אצלי זה נרדם, נרדם.
שם, אולי יהיה לי טוב מאשר איפה שאני נמצא עכשיו.
שם, אראה את אחי ואחיותיי.
שם, שלוות נפש תהיה עלי.
כאשר אני נמצא כאן, אני מרגיש תחושת ריקנות, תחושה שאינה מובנת
לכל, אלא מי שחווה את זה.

בחוץ, אני עוד חי, אך מבפנים אני כבר מת!
שם, תשקוט נפשי מכל סבלי העז שהרגשתי.
שם, אנוח על משכבי בשלום.

ועכשיו... אני כבר לא "שם" ...שם, זה נהיה כבר לפה!