New Stage - Go To Main Page

איגור אנטופיצקי
/
אני אדם רוטשילד

החיים הם לא כמו שהם היו פעם. עכשיו הכל שונה... אפילו אני.
אני זוכר שעוד בחטיבת הביניים כמה טוב היה לנו. אני זוכר
שהתאהבתי, זוכר שעישנתי כדי להיות מגניב, זוכר שהמורה שלי צעקה
עלי כי אני מעצבן.
כן... זה היה טוב, אבל זה בעבר למרות שכבר אז רציתי מכונת זמן
כדי לחזור אחורה ולתכנן לעצמי את החיים אבל כבר אז הבנתי שכל
מה שאני היום זה בגלל העבר שלי.
לא הייתי נוגע אז אפילו בבקבוק בירה. והיום אני עושה את זה כדי
לברוח, לברוח למקום שלי, לעולם שלי, לחיים שלי.
אבל התחושה הזאת נגמרת ואתה מרגיש תחושת אשמה כזאת בגלל ששתית.

מה אני היום? היום אני בכיתה י', לומד לא טוב כרגיל, אבל נהנה
בתיכון, שם יש חברים.
יש אנשים שאפילו דואגים לי למרות שאפילו אני לא דואג לעצמי. לי
לא אכפת יש או אין, החברים הם מדברים איתי על הבעיות שלהם ואני
מנסה לעזור, אבל אז פשוט זורקים אותי לבד ויש תחושה של
ריקנות...
אני זוכר טוב מאוד את עצמי, אני רציתי להתאבד עוד כשהייתי בן
שש. ידעתי כבר אז שאני לא קשור לעולם הזה ושזו טעות שאני פה.
אני רק בן 16 וניסיתי כבר גראס, ירוק, חרא, איך שאתם רוצים.
הסמים הביאו אותי למקום חדש, מקום מצחיק וגם שלי... הרגשה
נהדרת.
אני אדם רוטשילד ואני חי בעולם הזה ללא רגש כלשהו, אני לא יכול
לאהוב או לכעוס, אני יכול לזייף את הרגשות שלי... את כולם...
אני זוכר את הפעם האחרונה שהרגשתי כעס או אהבה אמיתית... זה
היה בכיתה ו' כשאיזה בחור בא לבית ספר והרביץ לי, זו היתה הפעם
האחרונה שבכיתי לא בכוונה.
ובכיתה ח' התאהבתי בבחורה נחמדה עם עיניים ירוקות וידע לעשות
כישופים... חבל שהיא הייתה סרט מצויר... זה אולי מצחיק אבל ממש
אהבתי את הדמות שלה, את איך שהיא חושבת. הכל.
מאז אני לא מרגיש. בדיוק כשמצאתי את העולם הזה בתוך הראש שלי
שהוא מושלם... הוא עולם שלי, הדבר היחיד שהוא שלי ואף אחד לא
יכול לקחת אותו, אפילו אלוהים לא...
התחלתי לבנות אותו, לפתח אותו, וכשסיימתי ידעתי שמשהו חסר.
ופתאום הבנתי שאני חשוף מדי... והתחלתי לבנות חומה, חומה
גדולה...
נסגרתי לגמרי. התחלתי לחיות שם יום, יומיים, שבוע עבר, וכבר
השתעממתי, אז החלטתי לחזור לעולם האמיתי. כשניסיתי לפרוץ את
החומה הצלחתי...
אבל לא לגמרי. החומה חסמה לי את הרגשות ולא יכולתי להרגיש.
אהבתי את ההרגשה בהתחלה ואז רציתי לכעוס ולא יכולתי, רציתי
לקנא ולא יכולתי... וככה זה נשאר.
ניסיתי להתאבד כמה פעמים אבל ללא הצלחה, תמיד מישהו דפק בדלת
או שרק שברתי רגל...
אני אדם רוטשילד, אני חי בעולם הזה ללא רגש.
אתם יכולים להרגיש, אל תחסמו את הרגש שלכם, תנו לו לצאת החוצה.

ואם אתם שותים או עושים סמים, אל תעשו אותם אם אתם רוצים לברוח
או להרגיש יותר טוב, זה רק מסבך...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 26/5/05 1:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איגור אנטופיצקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה