אני שואלת את עצמי
האם העיורון
הוא חטא התקווה?
האם האהבה
היא פשוט אשלייה?
האם המציאות
היא גם חלום?
והאם החלום
הוא חזון בריא?
ואז אני עונה לעצמי
אני אדם
עם חזון
לאהוב
להיות עיוור
ולהמשיך לחלום.
אז אסכם שחזון ללא פעולה
הוא כמו חלום בהקיץ
ופעולה ללא חזון היא כמו חלום בלהות.
זהו פתגם יפני.
אם כך אני בדרך הנכונה.
לא ארוץ לבד...
אבכה איתך ידידי
אצחק איתך ידידי
ולעולם לא אהיה לבד.
19/1/05 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.