פיגועים מכים בנישמתי
אבני חצץ פוצעות לי את הלב,
אינתיפאדה בעיצומה.
ואתה עומד מנגד ואומר
" אני בגינך דואג,
אך להושיע לא אוכל
כי חסר אונים אנוכי"
הכיצד?

וראה זה פלא,
האמנם בהיותך לכוד בדאגות
אני לפתע מתעשתת?
תמה האיתיפאדה?
נדמו הפיגועים?
והכל כמו היה לא היה?
ואני מתחזקת באמונתי,
וכאם רחמנייה
מלטפת את פניך הצרובים.

אכן,
את כל התשובות כבר ענית,
ואני את שאלותיי טרם שאלתי.
פניך פני תם מפזרים תקווה ,
הכיצד?



2/2/05