החיים חולפים על פניי
ואני בהם מתבוננת
דמעה ועוד דמעה על פניי זולגת
לא אוכל להביט בך שוב
לא אוכל להושיט לך יד אם ארצה
לא אוכל להרגיש את החיבוק שלך
מהכול ברחתי
מתקשה לעכל שבן רגע אתה אינך
הגרון חונק
הים אשר בליבי כל כך סוער
לא מבינה "איך?"

הכול כל כך מתגמד
כל הצרות נשכחו כמצמוץ עפעפיים
שום דבר כבר לא משנה
לא חול של זהב
לא אש בעצומותיי
לא טפטוף של הגשם
דממה סוררת מלווה בכאב
וסבל שמרגע לרגע גודל
עוטה את החשכה
בה אני נמצאת
ואני כאן לבד
לא מבינה "איך?"

איך נלקחת ממני ולא תשוב לעולם?
איך לא אזכה לראות עוד זיו פניך מחייכות אליי?
איך תהום נפערה בינינו ואלייך להגיע לא אוכל?
איך אין סוף לדמעות המכסות את פניי?

לא מבינה וגם לא רוצה.