האמת שלי טבעה מזמן
בים של שקרים ואשליות
והאמונה בטוב ברחה הרחק מכאן
האם להיות או לא להיות?

מתעורר אל בוקר די אפור
לחיים שלמים בלי משמעות
יוצא החוצה וישר רוצה לחזור
איפה בדיוק המהות?

פעם מזמן , כשהייתי קטן
הייתי יודע את התשובה
היום אני גדול ויודע רק לשאול
וכבר לא מחכה לאהבה

ממשיך בחיים שמצופים בזהב
אבל מתחת הכל מזמן חלוד
אני חשוב אז כולם אוהבים אותי עכשיו
למה אין גבול לצביעות?

אז אולי אני מחייך המון
אבל לא מפסיק לבכות עמוק בפנים
ומאחורי האשליה של עושר וממון
איפה התשובה לחיים?