האצבעות שחשבת שחלפו על גופי
כבולות באזיקים
חורקות  בתלות מתכת שקופה:
     אהבה           הרגל
               קנאה            יצירה
  חוליית אמון רופפת
              כמעט חסרה
העיניים הכחולות שטוענות לחפותי
יתחננו רק אלייך
יחבקו רק אותך בלילות קרים
(וכן הלאה-
לי יש שיעשו דברים מעין אלה
ולהם בחורות שיעשו דברים אחרים)

את מטיחה קלישאות באוויר
(בהמשך היום הממסטל הזה, שלא נגמר,
הבחור יתקשר אלי להסביר)
כועסת
מתפרצת עלי
 מתפרקת מולי
באימת מסקנותייך
קוראת לדמיונך דרור
ולאהבתכם קבר

אני מצטערת על שרשמך המוטעה
ינבור בך תהומות ייסורים הרבה אחרי שאעזוב
ולא על דבר אחד מעבר.


(19/6/05)