יושב באוטובוס, בדרך חזרה.
דרך מרכז חורב, עובר בכרמל.
מסתכל על נמל חיפה מלמעלה, בחורה נאה עולה על האוטובוס.
כמעט מזיל דמעה שאני נזכר ביולי 2002, ובגלל הנוף שנגלה מול
עיניי.
הפלאפון דומם, ואפילו השירות הודעות של אגד סרח.
משתהה לרגע ומתבונן על כמה יפה דיגמתי את הגומיות בנעליים.
מושיט יד לעבר הספסל הריק , נאנח ומשתקע במושב.

עוד יום הולדת בודד, עצוב, ומדכא.
מעניין מי חושב עליי כרגע...