חיים וינטראוב / אהוד מנור |
צרוב שמש וחול ים
נושק לאדמה ועקצוציה
בו נותנים אותות
אנוש
חרוזיו מתגלגלים על הלשון
ומדגדגים בלב
שמש אדמונית מאחורי הצללים
מחבק במלים
ארץ דוויה
ובניה ההולכים שפופים
ברמץ החזון הבוער
אוהב
גם כששכחנו למה
נשמת עם
וילד קטן
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|