מוצאי שבת, 5 במרץ, שנת 1977.
רוחמה רז בדיוק סיימה לשיר את "רקפת", השיר המסיים של פסטיבל
הזמר והפזמון תשל"ז שאותו ראה כל עם ישראל בטלויזיה בצבע שחור
לבן שמכירה רק ערוץ אחד בעברית, כאשר היה נדמה לו שהאדמה זזה,
שידורי הטלויזיה נפסקו לרגע וכמו מכת ברק מסנוורת היכתה דרך
המסך.
לאחר מכן יזכור ישראל שהיה הרבה יותר מכך, כאילו תחושת חידלון
של העולם שררה באותו הרף עין, היעדר כל תחושה, כל צורה ומראה,
כל צבע, רק אפור ובעצם שום צבע. תחושה שבעצם לא קיים דבר.
הרגע חלף כהרף עין, ורבקה מיכאלי, אולי עם תמהון קל על פניה,
חזרה כדי להודיע על תחילת ההצבעה. אולי הכל היה נדמה לו.
אבל לא רק לו היה נדמה, מדינה שלמה הרגישה את הרגע הזה ורבים
נזכרו ברעידת האדמה שהיתה באותו בוקר באירופה וגרמה להרס רב
ברומניה. מספר שיא של התנגשויות בין מכוניות נרשם במשטרות
בדיוק באותה שעה: 22:00. אריה אורגד, במהדורת החדשות המאוחרת
הכחיש אמנם את השמועות על רעידת האדמה, אבל הוא לא סיפר על
מראות מוזרים שנראו בנקודות שונות בארץ, הערפל שעלה מנקודות
שונות וכיסה איזורים בעוד שבאיזורים שלידם נשארו השמים נקיים
כמעט מענן למרות שהיה לילה די חורפי, גם לא סיפר על המוני
האנשים שאף אחד לא ידע מאיפה באו, שצצו לפתע בכיכר הראשית של
אחת הערים. על כל הדברים האלה אף אחד לא דיבר וגם את מה שקרה
בימים הבאים ניסו להסתיר ולהכחיש ועוד הרבה זמן לקח עד שהיו
גורמים 'מוסמכים' מוכנים לדבר על כך בפה מלא.
במקומות אחדים, חדרים טחובים ומבולגנים ובהם קופסאות מוזרות
שכמו הוערמו זו על זו עם אורות מהבהבים ומסכים תכלכלים, מחאו
כמה צעירים פרועי שיער ומרושלי לבוש כפיים, הרימו טלפון אחד
לשני (מבין ערמות קופסאות) ואחדים הרימו כוסית לחיים. מקלטי
רדיו הוגברו במקצב הדיסקו.

"הצלחנו! עשינו זאת!"

"ומה הלאה?"
"חכה, שיבואו כולם. אולי ניסע לחגיגה בכיכר."
"עכשיו נגיד לכולם מי אנחנו."
"גם בלי שנגיד, כולם כבר ידעו. הם יודעים."


"הצלחנו! עשינו זאת!"

ורק באחד החדרים הקטנים יותר, ליד מכונה מלאה שעונים, ישב אחד
מודאג מאד, זה שהיה הממונה על הרכיב החשוב ביותר במערכת, זה
שנקרא מכונת הזמן.
והוא היחיד שהבין, שרכיב הזמן זיהה מראש כשלון ולא הצלחה,
וכדי למנוע מבוני המערכת את המפגש עם הכשלון, זרק רכיב הזמן
את כולם ליקום מקביל הנמצא בזמן אחר, זמן האפשר. בזמן
האפשר הזה, הפרוייקט כולו הצליח מעבר למשוער.
אלא שהם אינם נמצאים כעת ביקום שלהם שבזמן הווה, אלא ביקום
אחר שדומה לו מאד. והוא, היחיד שיודע, עדיין אינו יודע איך
להוציא אותם משם בחזרה ליקום שלהם.
אחרי כן אמר לעצמו: מילא, אם זה לא נראה כל כך שונה, אולי
אפילו יהיה יותר טוב כאן מאשר שם, למה לקלקל להם, אולי מוטב
שלא ידעו. אמר, ויצא לפגוש את חבריו שהתחילו בלי ידיעתם לחיות
את ההסטוריה האלטרנטיבית שלהם ושל עולמם.

תמורת 1.50 ל"י, בעיתון שלמחרת, יכולת לראות תמונות בשחור לבן
מההרס הנורא שיצרה רעידת האדמה בבוקרשט, לצד ידיעות על נסיעתו
של רוה"מ יצחק רבין לוושינגטון לשיחות עם הנשיא החדש ג'ימי
קארטר, שביתת המרצים הזוטרים באוניברסיטה והחלטתו של אשר ידלין
לערער על פסק דינו. בימים הבאים התרבו הידיעות על חשבון
הדולרים של אשת ראש הממשלה בארה"ב ועל ההתארגנות של הלהיט
הפוליטי החדש - התנועה הדמוקרטית לשינוי בראשות הפרופ' יגאל
ידין לקראת הבחירות המתקרבות. אף ידיעה אחת לא התייחסה לא ביום
ההוא ולא בימים שאחריו לברק המוזר ששיבש את כל השידורים במדינה
במוצאי שבת, לרעידה שחשו רבים ולהתנגשויות הרבות. אבל מפה
לאוזן עברו השמועות על מקומות שהערפל לא ירד מהם מאז אותו ערב,
ועל אנשים שיצאו באישון לילה מתוך ג'יפים לבנים וגידרו את
המקומות האלה בגדרות גבוהים. המכולת של האחים רחמים לא היתה
מעולם כה מלאה באנשים כמו שהיתה מאז נחסם הרחוב שאחריה בגדר
כזו, והיא הפכה להיות התחנה האחרונה בגבול העולם המותר לגישה.
כולם עסקו בשמועות משמועות שונות על מה שקורה מאחורי הגדר.
הרוב היו בטוחים שמדובר באורחים מכוכב אחר שנחתו לפתע בכדור
הארץ, אחרים ביטלו את השמועה ורמזו שמדובר בחומרים כימיים
ואפילו אטומיים מסוכנים שהחזיקה שם הממשלה וכעת יש בהם סכנה
לדליפה רדיואקטיבית, אחרים הרגיעו שבסך הכל מדובר בקומפלקס
מסחרי רב קומות שהולך להיבנות "כמו באמריקה" אבל הם לא יכלו
להסביר את העננים הקטנים שהתחילו לעלות מעל לגדר. היו גם אחרים
שהגדר הזכירה להם דברים לא נעימים, אבל הם שתקו. דיברו גם על
השמועות לגבי נער שגר שם, שנלקח עפ"י השמועות למעצר ביחד עם
נער נוסף. כולם ידעו במי מדובר.

גם החבורה ידעה. הם הספיקו לחזור אל העמדות בבוקר יום ראשון,
לפני שהקימו סביבם את הגדרות, שיכורים מן החגיגות שמעו מסטולי
הגנוב שהוא לא הצליח לקלוט את הסטוריון מצעד המחץ וצבי שריג
במשדר שבו צייד אותם לפני שנסעו לפסטיבל הזמר בבנייני האומה
בירושלים, שאליו קיבלו במתנה כרטיסים מדודתו של צבי שויתרה
עליהם. מן המקורות שלו הצליח סטולי לוודא עוד באותו לילה
שההסטוריון וצבי נעצרו מיד עם צאתם מהפסטיבל ע"י מין שוטרים
לבושים במדי אפור-לבן. סטולי דאג שגם השעון שבו צייד את צבי
במיוחד לאפשרויות כאלה, לא  פועל ויהיה צורך שהחבורה תעשה
פעולת חילוץ. האחרים אמרו שכדאי לחכות, ואכן, כעבור שבועיים
(בעיתון, שכבר עלה יותר, כתבו על התפטרותה של אינדירה גנדי,
התמוטטות השחקן פיטר סלרס, נישואי יהורם גאון והולדת נכדה
לרבין) שוחררו צבי וההסטוריון באישון לילה והובאו אל העמדה
שליד המכולת של האחים רחמים. ניתנה הבטחה מחבורת המחץ, שהם לא
ידברו על זה עם אף אחד, בעיקר לא מהתקשורת, עד שתבוא אישיות
'רשמית בכירה' לדבר איתם בעמדה שבה שוחררו השניים, העמדה
הראשית. "פתפותי ביצים" הגדיר ראש הממשלה את הדברים האלה,
כשעיתונאי חצוף העז להציגם ולשאול על נכונותם במסיבת עיתונאים
בנושא שיחותיו עם קארטר. האמירה הזו דווקא צוטטה בעיתונים, אך
יוחסה בכולם כתשובה לשאלה אחרת.

אך כולם כבר ידעו, ולא רק בארץ, שלעולם יש שליטים חדשים,
הקוראים לעצמם "חבורת המחץ". לקח זמן עד שבני החבורה הבינו שלא
הם, באמת, השליטים.