חיכיתי לו בקוצר רוח שיבוא כבר... השעה הייתה כמעט 13:00 והוא
עדיין לא הגיע.
צחצחתי את החדר שיהיה מצוחצח לכבודו. התקלחתי והתלבשתי נחמד
כדי לעשות עליו רושם. רציתי לומר לו. לנשק אותו ולומר לו
שמהפעם הראשונה שראיתי אותו, אז במסיבת יום ההולדת שלי, מאז
אני מאוהבת בו.
כשהוא הגיע סוף סוף ניסיתי לחבק אותו ולתת לו נשיקה בלחי, אבל
הוא נורא ביישן אז הוא בקושי חיבק ובקושי נישק לי את הלחי.
נעלבתי מזה אבל הבנתי שהוא ביישן אז ויתרתי לו. בכל הזמן שהוא
היה כאן התבוננתי בעיניו ובשפתיו ורציתי כבר לעשות את הצעד
הזה, לנשק אותו. לטעום את מתק שפתיו החושניות והאדומות.

ישבנו שנינו על המיטה והסתכלנו בטלוויזיה. ישבנו צמוד עד
שיכולתי להרגיש את פעימות לבו ההולכות וגוברות.
אחת ההנאות שלי היא שגבר מסרק אותי. לא היה משהו יותר טוב
לעשות אז שאלתי אותו אם הוא מסכים לבצע את ההנאה הזו, והוא
הסכים בלי להניד עפעף. התיישבתי כמו ילדה קטנה על הרצפה בעוד
שהוא על המיטה, מסיט את שערי לאחור ומסרק אותו. עצמתי עיניים.
התגריתי ממגע ידיו הרכות על שערי. המחשבה שאני יושבת בין שתי
רגליו עוד יותר גירתה אותי.
כשהוא סיים לסרק אותי (לא רציתי שזה ייגמר לעולם) התיישבתי שוב
על המיטה לידו. אני לא יודעת איך היה לי את האומץ, אבל באיזשהו
שלב שאלתי אותו אם אני יכולה להניח את ראשי על רגליו והוא שוב
הסכים! משהו היה לי לא ברור.
הנחתי את הראש שלי עליו בעדינות, משתדלת שלא להכביד עליו. לאט
לאט הוא התחיל ללטף ולחפור בשערי, הדבר הזה חירמן אותי בטירוף,
הרגשתי שיש לי אוקיינוס בתחתונים. מתחתי את רגלי מעט והתקמרתי.
הוצאתי מילים כמו: "הממ... איזה כיף... זה נעים..." והוא רק
חייך לעברי ומלמל: "יא מפונקת אחת".
הסתכלתי עמוק בעיניו והוא עמוק בעיניי וראיתי שהוא חרמן בדיוק
כמוני. רציתי לנשקו ולא העזתי. התרוממתי מעט כדי לרמוז לו אבל
הוא ישב קפוא ולא עשה כלום.
כדי לחרמן אותו יותר העברתי את ידי על רגליו, נוגעת לא נוגעת.
גם אני ביישנית בדיוק כמוהו והיה לי קשה ליזום. התחננתי בלבי
שיהיה לו קצת אומץ ושירכן לנשק אותי, אבל לשווא.
לקראת הערב הוא אמר שהוא צריך לחזור בחזרה הביתה. התבאסתי שלא
הצלחתי לבצע את מה שרציתי. רציתי לספר לו, לומר לו, לצעוק עליו
שינשק אותי כבר ולמה הוא מחכה אבל לא הצלחתי להוציא מילה.
חיכיתי איתו ביחד בתחנת האוטובוס והתבאסתי נורא שהוא נוסע
ושאני פחדנית!
כשהאוטובוס הגיע הוא שוב בקושי חיבק ובקושי נישק את הלחי. כך
הלכתי עצובה הביתה עם דמעות בעיניים כשהכל חולף לי בראש,
והמחשבה על זה שיכולתי והוא היה נגיש לא יוצאת לי עד היום
מראשי.
אני יודעת שבפעם הבאה שאראה אותו אני אעז. כי מה שלא יהיה, את
הבחור הזה, אהבת חיי, אני חייבת להשיג!