[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביטל אובטרכט
/
ביום חורף יפה

סיוון היא ילדה יפה. שיער גולש עד הכתפיים, עיניי שקד מדהימות
וחתוליות ואף סולד וקטן. מאז שנכנסה באותו יום לכיתה לפני 5
שנים כבר אז שמתי עליה עין, היא נראתה שונה מכל הבנות שהכרתי.
היא שידרה שלווה במבטה. בתחילת הסימסטר כשאף אחד לא הכיר את אף
אחד החלטתי להיות חברתה לשולחן. אט אט התקרבנו והתחברנו והיינו
יחד כמעט כל הזמן.
קצת אחרי סיום השליש הראשון של הסמסטר הרגשתי שאני לא יכולה
בלי סיוון ואולי אפילו, אוהבת אותה, כן. הייתי חושבת עליה לפני
שהייתי נרדמת וכך גם פינטזתי עליה בחלומות. ששנינו יחד מטיילות
יד ביד והיד שלה לחה מזיעה ואני לא מרפה. כשסיוון הייתה קרובה
אלי הרגשתי בעננים. היא הייתה בשבילי הכל.

באותו יום  חורף גשום כשהייתי לבדי בבית, מכורבלת בשמיכה מול
הטלויזייה עם כוס שוקו ביד, צלצלו בדלת. הייתה זו שעה די
מאוחרת ולא ידעתי מי זה. הלכתי לכיוון הדלת בזהירות והצצתי
בעינית. לא זיהיתי את הדמות אז פתחתי בזהירות חצי דלת. דמות
מסכנה ורטובה התגלתה מולי. השיער מלא בבוץ וכך גם הבגדים ופניה
שמוטות עם מבט לרצפה.
"סיוון?!", שאלתי בפליאה.
"ענבל, אני יכולה לישון אצלך הלילה?" שאלה בקול רועד וכמעט
בוכה.
"ברור. איזו מין שאלה?", אמרתי לה ופתחתי לרווחה את הדלת.
הלכתי לארון והבאתי בשבילה בגדים חמים ומגבת ושלחתי אותה
להתקלח. סיוון התקלחה ארוכות ולפעמים ניתן היה לשמוע כי היא
בוכה. ריחמתי עליה ולא הבנתי מה קרה אבל אמרתי לעצמי שאני אשאל
אותה כשהיא תירגע. אחרי חצי שעה סיוון יצאה, מסודרת ומטופחת
כמו שהיא בדרך כלל.
"ענבלי, אני מצטערת שנפלתי עלייך ככה באמצע הלילה, פשוט...
פשוט..." ואז היא החלה שוב לבכות. חיבקתי אותה ונתתי לה לבכות
לי על הכתף. כשהיא נרגעה חיפשתי סרט טוב לשים בוידאו והלכתי
להביא מהמטבח עוגיות ושוקו חם. בחרתי בסרט מצחיק כדי שסיווני
תצחק מעט והיא קצת השתחררה. אני מניחה שגם השוקולד והשוקו עשו
לה טוב. אחרי 3 סרטים שראינו כמעט עד אור הבוקר סיוון פתאום
הסתובבה אלי.
"כמו שאמרתי לך קודם, אני מצטערת שנפלתי עלייך ככה. את לא
תאמיני מה קרה..."
"מה קרה?" שאלתי, מנסה להבין.
"זה אבא שלי. הוא... הוא השתגע פתאום..."
"מה הוא עשה?", שאלתי בתדהמה.
"הוא... הוא... אני לא מבינה איך זה קרה, אבל ההורים שלי רבו
בסלון ופתאום שמעתי זכוכיות מתנפצות וירדתי לבדוק מה קרה.
ראיתי את אמא שלי בוכה בפינה במטבח על הרצפה ואבא מעליה עם
בקבוק שבור ואמא שלי מדממת מהראש... אוי זה היה נורא..."
היא עצרה קצת כדי להירגע ובינתיים ליטפתי לה את הגב. אחרי כמה
דקות המשיכה.
"התחלתי לרדת במהירות לכיוון המטבח, צועקת על אבא שיעזוב אותה.
הוא הסתכל עלי במבט רצחני והתחיל לבוא מהר לקראתי. לקחתי מהר
סכין גדולה והתחלתי לאיים עליו..."
היא לקחה נשימה עמוקה והמשיכה.
"בלי לחשוב פעמים התקרבתי אליו ועשיתי לו חתך גדול ביד. שאריות
הבקבוק נפלו מידיו והוא אחז בידו המדממת. בינתיים התקשרתי
למד"א שיבואו לעזור לאימי שבנתיים איבדה את הכרתה. אחרי
שחייגתי יצאתי מהבית, התחלתי לרוץ לשום מקום בוכה כל הדרך.
רגליי לקחו אותי אלייך והנה אני פה. אני לא יודעת מה עם הוריי
אבל אני מקווה שהם בסדר."
נשארתי המומה אחרי הסיפור המזעזע של סיוון וכל מה שנישאר לי
הוא לחבק אותה. חיבקתי אותה והיא שוב בכתה עד שנרדמה לי על
הכתף. השכבתי אותה בעדינות על הספה ונשארתי להשגיח עליה עד אור
הבוקר.
כשהיא התעוררה היא הרגישה קצת יותר טוב. הכנתי לנו טוסטים וקפה
חם והתיישבנו ליד התנור כדי שיהיה לנו חם.
"ממש תודה לך עינבל" היא אמרה אחרי שקט ממושך. "את לא יודעת
כמה אני מעריכה את זה שקיבלת אותי ככה באמצע הלילה".
"בשבילך אני תמיד כאן סיוון, את יודעת את זה".
סיוון תפסה בידי וליטפה אותה לאט. ידיה היו חמות משום שאחזה
לפני כן בכוס הקפה. נתתי לה לבחון את ידי בנחת.
"את ממש מתוקה את יודעת?" סיוון אמרה בשקט. הסמקתי, זה היה לי
מוזר. היא הרימה את ידי לאט ונשקה לה. עקבתי אחרי מעשיה
בעיניים חשדניות, מתגרה מכל מגע של ידיה על גופי. לאט לאט היא
המשיכה ללטף לאורך היד בליטופים עדינים שכאלה. היא התחילה לקום
מהשולחן ולתפוס את ידי.
"עינבל, בבקשה תהיי בשקט ותסכימי. אני כל-כך רוצה אותך...
הסיפור אתמול היה רק תירוץ כדי להיות איתך... התפוצצתי שאני לא
יכולה לומר לך מה שאני מרגישה".
עמדתי מולה בתדהמה מקשיבה לכל מילה שהיא אומרת ובולעת את רוקי.
כן, היא חשה בדיוק כמוני. אני לא מאמינה.
"בכיתי אתמול מכיוון שהרגשתי כל-כך חסרת אונים להגיד לך. לפני
שבאתי לכאן התגלגלתי בכוונה בבוץ שתרחמי עלי ותכניסי אותי. כדי
שאוכל לבלות איתך לילה".
ליטפתי אותה בנחת. העברתי יד רכה על לחייה, היא הניחה את ידה
על ידי. הסתכלנו אחת בעיניה של השנייה והתנשקנו. זה היה מדהים
וכל כך סוחף. התחבקנו והתנשקנו ומתק שפתייה היו לי כל-כך
טעימות, בטעם תות מתקתק.
תפסתי אותה בידי וגררתי אותה לחדר המיטות. סיוון חייכה ובאה
אחרי. זרקתי אותה בפראות על המיטה ואמרתי לה "עכשיו תראי מה
אני אעשה לך שקרנית יפה שלי".
"נו, נראה מה את יכולה לעשות לי" היא שכבה כשעיניה מכווצות
בערמומיות ושערה התפרע על המיטה.
נשכבתי עליה ותפסתי בשתי ידיה והתחלתי ללקק ולנשק את פניה וגם
קצת לנשוך. תפסתי את אפה בשפתיי ואת תנוכי אוזנה ומצצתי ולחשתי
לתוכם מילים מגרות ומחרמנות. סיוון התקמרה ופיסקה את הרגליים
רחב.
"אני מתחננת שתרדי לי" ביקשה בלחש, נזהרת במילותיה.
הורדתי לה את המכנס והתחתונים והתחלתי ללקק את כל המיצים
המתוקים שיצאו ממנה. סיוון תפסה בסדין והוציאה גניחות חזקות.
מצצתי הכל והתחלתי להכניס את הלשון עמוק עמוק לתוכה, כמה
שיכולתי. סיוון התחילה לצרוח ודחפה אותי ברגליה יותר. התחלתי
להכניס לה אצבע אחת ולחפש לה את נקודת הג'י. כשמצאתי אותה
הכנסתי עוד אחת ואוננתי איתם מזיזה אותם בפראיות. הלכתי למקרר
והבאתי את המלפפון הכי עבה וארוך שמצאתי. כשחזרתי סיוון חייכה
אלי למראה המלפפון ומיד הבינה. הכנסתי את המלפפון לתוך פי
והתכופפתי לעבר הכוס שלה וככה דפקתי אותה בעוד שאני מושכת
ומכניסה את המלפפון בעזרת פי. כשסיוון סוף סוף גמרה היא שחררה
את הסדינים לנפשם והתחילה לשכב עלי.
"לא לא סיווני שלי... רציתי שרק את תהני, בטח אין לך כוח...
אני אסתדר..."
"שתקי!" היא אמרה לי והתחילה להפשיט אותי בפראיות. נכנעתי לה.
היא התחילה ללטף ולמצוץ לאט את שדי. גנחתי לאט והתחלתי
להתכווץ. היא המשיכה והורידה גם את מכנסיי ותחתוניי והתחילה
לטעום אותי בדיוק כמו שטעמתי אותה ואפילו יותר טוב. ואז לאט
לאט הכניסה לי אצבע, ואחריה עוד אחת ועוד אחת עד שכל כף היד
שלה היתה בתוכי. גנחתי וצעקתי והיא התחילה להכניס ולהוציא את
היד יותר חזק לפי קצב האנחות שלי. כשגמרתי נתתי כזאת צעקה
ונסגרתי על היד שלה ואז לאט לאט השתחררתי.
אחרי שגמרתי סיוון הוציאה את ידה ממני וליקקה את כולה.
"ואוו... זה היה באמת טוב..." אמרנו שנינו ביחד.

סיוון ואני היינו יחד עד שסיימנו שנינו תואר בתקשורת. אז הלכה
כל אחת לדרכה. מדי פעם אני חולמת על אותה יפייפיה שהיתה איתי
וליבי מתמלא געגועים. היום אני עם רמי, חבר שלי כבר שנה וקצת
ואולי אפילו נתחתן בעתיד. אך לעולם, לעולם לא אשכח אותך סיוון
שלי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"צייר לי
חרגול..."


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/4/05 6:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביטל אובטרכט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה