בזמן האחרון יש יותר מדי אנשים שרק מדברים
ואומרים לי דברים שלא עוזרים.
ואני רואה, מישהו עם עיניים כחולות וחיוך מיוחד
הוא מחליף איתי מבט, נהיה חם לי בגוף
ולבסוף אני מחליט לדחות אותו... אני לא רוצה אף אחד בכלל

ואני, מרגיש, כמו פרפר שכלוא בשבי
ואותך, אני, לא רוצה בכלל כי
טוב לי ככה, אני יודע שזה מספיק
אני רוצה יותר מסתם עוד משהו קטן ודביק

וכל הזמן לא מפסיקים לפגוע
כל הדיבורים האלו מיותרים מדי בשבילי.
אבל הם לא רואים עד כמה שאני סובל בפנים למרות הכל
ויש משהו כבד באויר, שום דבר לא ברור
ורק החנק הזה שלא מרפה ממני ולא משתחרר...

ואני, אני בכלל לא רוצה שטויות
בגלל שאני, פוחד שזה יגמר שוב ברע כי
השקט לא עוזר והפחד הזה בינתיים רק גודל
תעשה שהוא כבר יגמר ואז אני אוכל להיות איתך בשקט

וכמו הפרפר, כמו עלה שנושר
כמו מנהרה ונר אחד שבוער
אני עף ברוח למקום טוב יותר
ללא פחדים, במקום שמישהו טוב יעזור לי להתגבר ולהתעורר
ואז אני אוכל להיות כמו האש... חם ואוהב


כמו הפרפר אני לא דומה אבל גם לא שונה כל כך
ואם תנסה לתפוס אותי כנראה שתכשל
כשאני אפחד אני אמצא כבר את הדרך שלי להשתחרר...