ליפול בהפתעה לא מפתיעה
ללכת לאיבוד דרך התת מודע
לבכות כל לילה למראה מתוך הרגל
למצוא את עצמך יושבת עצובה, כששום דבר נורא לא קרה.
לנסות לחפש תשובות כשאין בכלל שאלות,
לנסות לחייך בכל דקה, והדקה הנוראית לא עוברת
להפסיק לחשוב על העבר הכואב ולחיות אותו כל יום, כל שנייה
לחייך לעולם ולשנוא את עצמך על זה
להעמיד פנים ליד כולם, ואחר כך להתפוצץ בצד
לנסות להכיר בעובדות ולהכחיש אותן כמה שיותר
להאמין באמת שהוא לא יהיה שלי ולרצות אותו יותר
לנסות למצוא את גורלי ולקבוע אותו לבד
לרצות להאמין בעצמי, ביכולתי ולהכשיל את עצמי כל הזמן
לחיות את החלום שלי, ולהבין שזה רק בגללם
לרצות לאהוב מישהו אחר, ולא לנסות לחפש אותו
לרצות לצחוק ובמקום זה להרוס לעצמי

נמאס לי
פשוט נמאס לי
נמאס לי לחייך ואז להיזכר ולבכות
נמאס לי לשמוח באמת וישר למצוא את השחור
אני רוצה לשמוח
אני רוצה קצת אושר
אני עייפה מדמעות
למה אני חייבת להרוס לעצמי הכל?
למה?
ההרס הזה... הורס אותי...
אני הרוסה כבר.