לילה חשוך אחד
הובלת אותי בעיניים קשורות,
אל גורלי.
"יהיה בסדר"
אמרת לי,
וסגרת אותי בכספת,
בחיוך ערמומי וידיים מלטפות.

שמרת עליי...
מעצמי.
ואולי מעצמך.

היית בא אליי,
לפעמים
כשהיית צריך,
מדבר אליי
והייתי מדמיינת
כמה יפה אתה.
היינו יושבים, אני כלואה בחושך, לא רואה דבר
ואתה בחוץ, חופשי מאזיקי המתכת
שענדתי לידייך,
עוד כשהייתי שלך.

היית לוחש לי,
לפעמים,
שאתה שם.
וש
"עוד מעט הכל ייגמר"
ואני אשכח מהכל לגמרי.
גם ממך.

לא ידעתי אם זה באמת אתה,
או אם זה התת מודע שלי
שמדבר אליי ברגעים של טירוף.

וכשחשבתי,
שהכל עוזב אותי
שאולי,
סוף סוף, אני לא נזכרת בדבר
גם לא בך
הגעת, ישבת ליידי
שמעתי את הצעדים שלך
הקראת לי שירים.

מדמיינת אותך שוב,
אולי אפילו
מאוהבת.

כשהיית הולך,
הייתי לוחשת לעצמי
שאתה עדיין שם.
וש
"עוד מעט הכל ייגמר"
אני אשכח מהכל... לגמרי.
גם ממך.

ועוד לא הענקת לי את המפתח.

11.4.05