ואלוהים נתן לי קופסא.
הקופסא נותרה סגורה במגירה.
חלפו שנים...
מביטה אני במראה, ונערה.
חייכה חיוך זדוני ובקול ארסי אמרה:
"פתחי את הקופסא".
אך אני חשדנית כחתולה.
ואת הקופסא לא פתחתי.
טוב, לא ממש.
רק הצצתי לתוכה.
עיני נפערו וליבי נרעד.
ואלוהים הכועס בסערה אליי ירד.
"על פתיחת הקופסא קבלי גמול",
מסתבר, הסקרנות הרגה את החתול.
כלומר, את החתולה.
ה' גמל לי בעצב, יסורים וקנאה.
עכשיו יש לפחות ישנו שימוש לקופסא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.