"לא רוצה!לא רוצה! לא רוצה!"
"טוב,בסדר,בסדר"הוא הרגיע. "אז מה עושים?"
"לא יודעת,אבל אני שונאת ים בבוקר!" תמיד היו לה יציאות מוזרות
שהוא אהב..מה זאת אומרת שונאת ים בבוקר? אבל לא היה לו איכפת
הוא אהב אותה כמו שהיא.
"טוב אז בערב..?"
"כן,ערב,היום..ב8" קבעתי בלי לשאול יותר מדי,דעתי שזה לא יפריע
לו,תמיד הוא הגמיש את התוכניות שלו בשבילה.
"אוקי,אין בעיה"
נתקתי את הטלפון עם חיוך ענקי על השפתיים. זה היה רונן,"אני כל
כך אוהבת לדבר איתו"היא חשבה לעצמה,הוא תמיד סידר את הדברים
בדרך הטובה ביותר,תמיד הוא שואל,ותמיד בודק שהכל יהיה נוח לה.
רונן ושירה היו הידידים הכי טובים בעולם, הוא היה גבוה עם שיער
מגולח,בהיר,עניים בהירות,ירוק כחול כהה כזה עם בייבי פייס
והיא,היא הייתה גבוהה  בלונדינית עם שיער גלי,עניים ירוקות
חומות ופנים עצובות כאלה שמביעות תמיהה.
באותו ערב יצאנו אני והוא לחוף באשדוד.נסענו באותו שלו,אני
אוהבת לראות אותו נוהג,זה כזה חמוד.
הנסיעה היתה חביבה ביותר חוץ מהקטע שבוא כמעט עשינו תאונה עם
איזו נהגת טפשה שלא יודעת לנהוג.
הגענו לחוף,האויר היה מלוח,ריח של ים לקראת הקיץ,היה דיי
קריר,השמיים היו בצבע כחול עמוק נוטה לשחור וים של כוכבים נישא
מעלינו.
זה היה מדהים,המחזה הכי מדהים שראיתי בחיים.
פרסנו את שמיכה על החול,הוצאנו את הפרות מהבגאג'.
"נו..?אז מה את אומרת?"
"אני נהנת מהנוף"
"גם אני,אני נהנה ממך.." הוא צחק צחוק מובך כזה.
צחקתי גם אני,משתדלת לא להתייחס להערה,להעביר נושא כמה שיותר
מהר,בכל זאת זה לא כזה מתאים,אני אוהבת אותו ממש,אבל בתור
ידידים,גם הוא נראה לי,הרי לא הגיוני שיש לו יותר מזה.
"איזה יופי של שמיים,נכון?"שאלתי,מעבירה נושא.
"כן,מהממים,תראי שם,זה כוכב הצפון"
חייכתי,היה לי כיף לשבת איתו שם.
"את חושבת ש.."
"שמה..?"
"אחח אממ..וואי עזבי.."
"לא..תמשיך,אני שונאת שמפסיקים משפטים באמצע,מי כמוך יודע?"
"את חושבתש..."הה לו קשה להגיד לה את זה "את חושבת שיש סיכוי
שבייני וביינך יהיה משהו?"
"מה זאת אומרת?"
"שניהיה ביחד,נראה  לך שזה הגיוני?"
"אממ כן,למה לא?" וואי זה היה מוזר,כבר הרבה זמן מחשבות כאלה
עברו לי בראש אבל זה רונן,הידיד הכי טוב שלי בעולם,כמו אח שלי
ו..איך אני יכולה להסתכל עליו בצורה כזאת?
ניסיתי להדחיק את זה,אבל כן רציתי משהו,זאת אומרת אף פעם לא
התעמקתי בזה מספיק.
עברנו נושא,זה בלבל אותנו,את שנינו.
שתקנו פשוט,שתקנו והסתכלנו למעלה,לכוכבים,מתעמקים ביופי של
השמיים בשביל לא להמשיך את השיחה שמביכה.
למחרת עבר לי היום כרגיל,אותה שגרה משעממת,אבל בכל מקום שהייתי
בו ובכל דבר שעשיתי רדפה אותי המחשבה של מה אם..?
בערב צלצלתי לרונן
"רוננוש,מה קורה?
"הכל מצויין מותק,מה איתך?"
"חביב ביותר,תקשיב אנחנו צריכים לדבר"
אוקי,עוד שתי דקות אני אצלך?"
"כן =]"
הוא הגיע אליי וכמו תמיד,פתח את דלת הבית ועלה לחדרי.
"היי"
"היי" חייכתי "שב"
הוא התיישב על הפוף הכתום שלי עם פרצוף תמוהה במקצת.
"מה קורה?"
"הכל טוב הוא חייך"
"תראה רציתי לדבר איתך,אממ,אני חושבת שיש סיכוי"
"שמה?שאני ואת?"
"כן.." לא האמנתי שזה קורה,איך בכלל הגענו לדבר על זה?איך
הגענו למצב שאחנו מדברים על להיות ביחד?
הוא חייך..
"אז מה עכשיו?" הפעם,בצורה כל כך לא רגילה,זה היה תורי
לשאול...