יש ביקתה חשוכה בקצה היער
ביקתה אפלה מכוסה בעצים
יש לה דלת קטנה, דלת בלי שער
ומספר חלונות אפורים, מפחידים
ובתוך הביקתה, גרה אישה
אישה זקנה, בת שמונים לפחות
היא מכינה שיקויים ולוחשת לחישה
שיכולה את המתים להעלות ולהחיות
ולאישה הקשישה יש אף ארוך,
חצ'קון על הלחי, וקמטים של זיקנה,
עיניים ערמומיות שנראות תמימות,
שיער עד הכתפיים וחדות אוזניים
בקצה ביתה מונח מטאטא,
מטאטא ישן מקש,
על השולחן כובע,
כזה שלא נראה חדש
לצד האח המכוסה באבנים
יש סירים, בתוכם כנראה שיקויים
ועל המיטה, חתולה שחורה,
עינייה אפרפרות, כאחרי סערה
ואני מציץ מן החלון, צופה מהפינה
אני בעצם מתתי לפני שישים שנה
אני עכשיו רוח, סתם רוח תמימה
רוח מייללת, ולוחשת, וצועקת לעזרה
נמצאת לבד במרומי השמיים
כי גן עדן וגיהנום הם סתם סיפור אגדה
אך עוד מעט אאלץ לשוב לקברי
האישה הזקנה, היא בעצם מכשפה
והחתולה היא נכדתה שתמיד משנה צורתה
הן עכשיו ממריאות בשמיים על גבי המטאטא
מחפשות דם כמו מים וצמחי מרפא
ואני מחפשת חברים ונזכרת שתמיד רציתי ילדים
חלמתי על חיים מאושרים, מלאה בבעלי חיים
אבל הכאב הגדול, לא השאיר לי ברירות
לא יכולתי אפילו לשאול והוא לא יכל לענות
חשבתי שאחיה יותר טוב למעלה,
אני רואה שטעיתי, ועכשיו אני מצטערת
על מה שעשיתי, את הטעות כבר אי אפשר לתקן,
אז בבקשה ממך, אל תסתכן,
אני נאלצת ללכת, המכשפה חוזרת
היו שלום, שערי השמיים נסגרים ואני מאחרת.