אוגוסט 92

בבוקר יום שבת התעוררתי לריח נשימותיה, אלוהים, כמה מסריח יכול
להיות הפה בבוקר. היא גם קצת נחרה, ועכשיו אני לא בטוחה אם היו
אילו הנחירות או שמא הריח סיחרר את שאריות הגיוני, לאחר ליל
אביוני במיוחד.
בכל מקרה התעוררתי וניסיתי לזכור מה אני עושה במקום הזה, או
איפה אני בכלל, לבשתי חולצת טי לבנה שלא הכרתי אולם מיד החלטתי
לאמצה, והמחרוזת שהכנתי מכל מיני חרוזים צבעוניים היתה אף היא
עליי. (איך היא לא נקרעה?)
אני לא מבינה מה קורה וברגע האחר אני נזכרת. אני אמורה להיות
אצל עידו ידידי, בתקופת בחינות סוף שנה שניה ללימודי ספרות
אנגלית, ופילוסופיה, איפה פגשתי את הגברת הזו? כזה טעם רע יש
לי בלילה כשאני לא רואה, או שמצבי נואש וזו בבחינת קוץ במדבר?
אני קמה היא ממלמלת משהו לא ברור אני מנסה להתקרב כדי לשמוע אך
מיד מתרחקת, הריח המצחין שעולה ממנה מבריח אותי. זיעה חמצמצה
מהולה בבירה.
החלטתי להכין לי קפה, בכל זאת לא נעים לי להסתלק מבלי לשוחח
עימה ומלבד זאת עידו עדיין ישן עם גנית ואני לא רוצה להפריע
לו, אני אהיה אדיבה ונעימה לשם שינוי שישן עוד קצת, ושיהנה כי
ממני הוא אוכל מרורים.
היא פקחה את עיניה מנסה לזכור משהו מאתמול, היא חייכה לרגע,
כנראה שנזכרה ופלטה אנחה ארוכה ששוב שיחררה ריח מסריח לחלל
הדחוס בחפצים ובאביזרים למיניהם. איזה לילה יוווווו
יופי זה בדיוק מה שנחוץ לי עתה, העלאת נשימות באוב. לאוב הזה
יש הרבה ריח.
מה יש לי מהריח הזה? זו לא הפעם הראשונה שמזוכיסטית שכמותי
עומדת בהיכון האם לחבוש או לא את מסיכת הגז. חייכתי מין חיוך
עקום כזה שלא ממש מבין מה רוצים ממנו ואולי גם מתנצל כי לא
זכרתי כלום.
היי - מה קורה את נראית כאילו את לא זוכרת אותי?
זה היה יותר מדיי עבורי אני חושבת שאני ישנה, זה סיוט, אני
צריכה להתעורר ומהר.
נטולת שיניים
אני לא ממש בעניין הזה עכשיו אני צריכה לרוץ ללמוד."
"אהה - אז אני מניחה שלא אראה אותך שוב."
לא אמרתי מילה.
מצאתי נקודה ריקה אצלה בקיר והחלטתי לנסות מדיטציה לעיניים,
הראש שלי כאב נורא ולא ידעתי עדיין מה אני עושה אצלה בבית.
גילגלתי את עיניי פנימה והחוצה, התמקדתי בנקודה השחורה שעל
הקיר, חיפשתי נקודה שניה להעביר אליה את מבטי ולא הצלחתי
למצוא.
אין לך שום נקודות שחורות על הקיר מלבד הנקודה הזאת.
"מדיטציה?" היא שאלה
"אני מנסה, כואב לי נורא הראש."
"נו איך לא יכאב לך הראש מכמויות האלכוהול שרוקנת אל קרבייך,
אני ישבתי בצד רואה איך את מרוקנת יין וקוקטלים ומה לא ומחליטה
לגשת לשם ולקחת אותך לפני שיקרה איזה אסון."
אני מביטה בה בהלם "איפה את אומרת שהייתי"?
"בארבע עונות"  היא עונה ביבושת.
הבטתי בה לא מאמינה ואז נזכרתי.
חייכתי אליה הפעם, הקפה ניסה בכל כוחו להפיץ ריח טוב יותר
בחדר, זה לא הצליח לו וכך מצאתי את עצמי דוחפת את האף שלי אל
תוך ספל הקפה מנסה לנשום ריח אחר טוב ומוכר יותר.
"כן, אני נזכרת עכשיו, תודה אני לא ממש ידעתי להתנהג" משום מה
החלטתי לדבר כמו אינפנטיל מה שבטוח בטוח.
היא החזירה לי מבט מפלבל ראיתי שהיא מנסה לומר משהו, היא כיסתה
את כל גופה הארוך בשמיכה עד מתחת לאף, שאלתי אותה שוב אם היא
בעניין של קפה ומשלא השיבה הנחתי שאינה מעוניינת. כל הזמן הזה
ניסיתי שלא להיתקל במבטה המזמין. ובשניה שהצצתי ראיתי שכל גופה
רועד, התקרבתי אליה ואז היא החלה להאנח, בתחילה הן נשמעו בלחש
מין אנחות קורעות לב ולאחר הן הלכו והתחזקו היא צרחה מתחת
לשמיכה וצווחה כן, כן, כן, לא, כן, די, שכה יהיה לי טוב מה אני
עושה כאן. מאיפה שהוא נשלף ויברטור ססגוני עם בליטות מוזרות
ורעש לא פחות מחריד. השעה היא שעת בוקר, אולי שתסתום כבר. בלי
לחשוב שניה נוספת תלשתי את הכרית מתחת לראשה ושמתי אותה על
פניה אם כל כך נוח לה לצרוח ולאונן שתעשה את המינימום כדי לא
להפחיד את האורחת.
נכנסתי למטבחון הצפוף, שטפתי את הספל, התלבשתי במהירות וטסתי
החוצה. בשניה שפתחתי את הדלת עמד שם איש מבוגר לבוש בגדים
כהים, תפסתי אותו על חם. שאלתי אותו לפשר מעשיו שם הוא הוריד
את ראשו נכלם. באותו רגע היא הופיעה מאחורי גבוהה ממני בחצי
ראש ואמרה לו רק רגע משה אני תיכף מתארגנת בסדר???
אמרתי לה שלום חטוף והתנדפתי.
אני מקווה שלעולם לא נתראה. איזה בושות אני אצל זונה נרקומנית
נטולת שיניים. ואיזה משה זקן מחכה לה בחוץ, ומאזין.