הייתי עומד ברחוב שלך שעות,
אולי לתפוס קצת מהריח שלך באוויר.
בניינים גבוהים שלא ראיתי בכלל,
ואנשים חדים שדקרו בי, לא היו.
עם מבט אחד למעלה ועיניים עצומות,
וחיוך של יום שישי מאוחר בלילה.
אולי היית בחדר, ואולי לא.
אולי בכית בסתר, ואולי לא.
גם כשבפינת הרחוב שלך תחנת האוטובוס נשרפה,
עמדתי בצל השברים, הלכלוך והפיח.
עכשיו כשהכול נראה לי שונה מאז,
אני שורף עם עצמי חתיכות של זיכרונות.
ושוב אותו הריח שמזכיר לי.
את פינת הרחוב,
שלך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.