אוהבת
אוהבת את החיוך היפה שלך, זה שתמיד מופיע כשאנחנו יחד. החיוך
שתמיד מקרין אור עצום, החיוך שתמיד מעודד ועושה לי חשק לנשק
אותך ולא להתנתק ממך אף פעם. אוהבת את המבט החם והמרגיע שלך
שמופיע בזמן שיחה עמוקה על מהות החיים ויופיים הנסתר. המבט שאף
פעם לא משקר ומסגיר כמו חלון ראווה את כל מה שבתוכך. את כל מה
שאתה רוצה לומר לי ומשום מה לא מעז, את כל הרגשות העצומים שלך
ואת כל המחשבות הנסתרות שלך. אוהבת את המילים הטובות שיוצאות
מפיך, את המילים המתוקות שאתה חורז לי ושתמיד גורמות לחשוב עד
כמה אני חשובה לך, כן, בדיוק כמו שאתה חשוב לי. אוהבת את שערך
המתבדר ברוח. השיער השחור כפחם, השער הארוך שמנוגד לשערי השטני
הפרוע. השיער שלעיתים מסתיר לי חלק מפניך העדינות והיפות שגם
אותן אני כה אוהבת. אוהבת את הבדיחות שלך שנורא רוצות להצחיק
אותי, אבל מצליחות רק להעלות חיוך דק על שפתיי ומחשבה שבדרן
אתה לא תהיה, אבל כל הכבוד שאינך מוותר ותמיד מנסה לשמח אותי.
אוהבת את החיבוק החם שלך שעוטף אותי ברכות וגורם לי להרגיש
מוגנת ובטוחה מכל הרוע שבעולם. החיבוק שעוטף אותי וגורם לי
להרגיש כמו נסיכה מהאגדות שהיא מוגנת ונאהבת ע"י הנסיך שלה.
אוהבת את הלילות שבהן אני שוכבת לצידך מביטה עליך במבט רך,
מנסה במשך שעות להכיר כל קו בתווי פניך תוך כדי מחשבה שאתה
הרבה יותר יפה ושלו ורגוע בשנתך. אוהבת את העובדה שאתה שם גם
ברגעים הטובים וגם ברגעים הקשים. אוהבת לחלוק עמך את הרגעים
הטובים גם כשאינך פיזית איתי אלא עמוק בלבי. אוהבת לחלוק עמך
את הרגעים הקשים כי תמיד אתה מוצא את האור בקצה המנהרה. אוהבת
להשתטות איתך ולהרגיש כמו ילדה קטנה שזה עתה מגלה את פלאי
העולם. אוהבת להסתובב איתך בגשם, לחבק אותך חזק מתחת למטרייה,
לשאוב ממך חום ולהרגיש כמו בן אדם אחד. כמו נשמה אחת.

לא אוהבת
לא אוהבת את הימים האטומים שלך שבהם אתה מסתגר כמו אסקימוסי
באיגלו ביום קר במיוחד. הימים האלו שאתה כל הזמן לבד מנסה
לפתור בעיה קשה בלי לנסות לשתף אותי ולשמוע את דעתי. הימים
שמבטך מוסתר ממני ושתמיד אני מרגישה בהם כה מיותרת. הימים הללו
שבהם אינך מבין כי אהבה משמעה גם לחלוק ולשתף. לא אוהבת את
חוסר הרצון שלך ואת רגשות הכישלון והנחיתות שלך שצצים מפעם
לפעם ללא שום הזהרה מוקדמת. לא אוהבת כשאתה שואל אותי "למה
אני" כי אז אני מגמגמת לא בכוונה ואתה מפרש את הגמגום כהתלבטות
וזו לא התלבטות, אלא חוסר יכולת להביע את כל הרגשות שבי. לא
אוהבת את הקנאה שלך ואת רגשות חוסר הביטחון שלך, כשאתה לפעמים
מפקפק באהבה שלי ורוצה לדעת כל פרט בחיי: איפה הייתי, עם מי
ומה עשיתי. לא אוהבת להרגיש כמו מתחת לזכוכית מגדלת שם כל הזמן
עוקבים אחריי וחוקרים אותי. לא אוהבת כשאתה מנסה לפתוח פצעים
ישנים שלי ולגלות אירועים עצובים מהעבר שלי כי אני לא רוצה
להיזכר בהם ואני רוצה להותיר את הפצעים הללו סגורים. אני רוצה
שתכיר אותי ותאהב אותי כפי שאני עכשיו ולא כמו שהייתי פעם. לא
אוהבת את הריב האחרון שבו צעקנו, כעסנו וקרענו המון דפים, בכלל
לא אוהבת לריב איתך כי אז אני מרגישה אותך מתרחק ממני. לא
אוהבת את הדקות שבהם אתה לא אומר לי "אני אוהב אותך" בצורה כה
מתוקה, כובשת וכנה.
לא אוהבת את הרגע הארוך שבו הבטת בי במבט ממוקד שהביע כל כך
הרבה...רגשות לא חיוביים.
לא אוהבת את הרגע האחרון....