ואולי זה התחיל עם בריאת העולם,
שספרו לנו איך הוא ברא את כולם
ואותה הוא יצר מתוך צלע אדם.

והאיש החזק, זה ילוד האישה,
שהחליט, שתהיה היא לסמל טומאה,
כי צריך להגדיר את נושא האשם.

בהמשך, הם לימדונו, שיש גם נשים
ולכל נקבה יש תמיד בעלים.
זו דרכו של עולם, זו דרכו של האל.

הם דרשו שתשב בפנימו של הכלוב,
שתרבה את זרעם, תתמחה בעיצוב,
תציית לדברם, בעיקר שתשתוק.

היא הפכה למטבע עובר לסוחר.
וביום הכלולות, כמו גמל תימכר.
יש לו שטר בעלות ומועד פירעון.

תציית לו בכל ותגיד לו, תודה,
שנתן לה חיים מצלעו הדשנה.
בחסדו, פה היא חיה, בחסדו גם תמות.

פזמון:
אז, אולי תגיד, זבל,
מה קורה לך,
מרים את הידיים ודוקר את האישה.
תבין, שהיא לא חפץ
והיא לא שלך.
תעיף את הידיים
ותתלה את עצמך.