חושך,
לילה,
אתה הולך לבד ברחוב ישן,
שומע סיפורים,
מה אתה עושה איתם?
מה היית עושה איתם אם היית מלאך?
או לפחות חשבת שמגיע לך?

אני אוהב ללכת באישון לילה במורדות העיר הישנה.
סיפורים סיפורים יוצאים אליך מכל קיר של בניין ישן שזועק
לשיפוצים.
סיפורים סיפורים נלחשים אליך מכל בלטה ובלטה שבהן אתה מטיל את
רגליך בהמשך הליכה,
איטית, אף פעם לא מהירה.
אין מה למהר פה.
יש גם את חיות הלילה, כאלו ואחרות, שמחכות כאן עד קרן שמש
ראשונה של בוקר כדי לעזוב את הלילה ואת אור הירח שמאיר לחלקנו
את הלילה.
אני אוהב את הסיפורים האלו, אלו שמגיעים אליך מהרחוב, מהלילה
ובמיוחד מחיות הלילה.
זה הג'וב.
אני עובר לילה לילה ואוסף את הסיפורים,
הסיפורים שאנשים משאירים ברחוב,
זורקים רגשות מחשבות וכל אשר על לבם,
מה יוצא לכם מזה?!
יוצאת הנאה, עוד מקום לקו מחשבותיכם ולרגשות האבודים.
אני תופס אותם ושולח לכם אותם בחזרה בתקווה שתמצאו בהם את
האושר.
אפילו חילופים אני עושה, אני תמיד משאיר חלקי חילוף למקרה
הצורך,
למקרים אבודים במיוחד,
לאנשים שאפילו התקווה נטשה אותם.
ולי? מה יוצא לי מזה?
הייתה לי ההרגשה שאני הראשון שעליתי על כל העסק הזה.
אחד כמוני שכבר מזמן איבד את כל מה שיש לו להפסיד.
התקווה, הרגש ואפילו המחשבה נטשו אותי.
בהתחלה שמתי את צעדי לאלכוהול,
אבל אחרי שהלכתי סהרורי ברחבי העיר התחלתי לשמוע לחישות,
קריאות עזרה ואפילו שמחה,
אספתי לי כמה וכמה, בתקווה שזה יחזיר לי את שאבד לי.
כן, בהתחלה, היה פה קטע אגואיסטי, אבל אז הבנתי שאושרי
ומחשבותיי ואפילו התקווה נמצאים בעזרה לאלה שלא יכולים לעזור
גם לעצמם.
גם דרך לא רעה למצוא בחורה או שתיים, להתנות אהבים.
יכול להיות שבסופו של דבר החיפוש שלי כאן יסתיים,
חשבתי בהתחלה לעבור לעיר אחרת,
אבל אז הבנתי שעד אז אני כבר אקבל זוג כנפיים,
ואולי גם הילה מעל הראש,
ולאט לאט אני אתחיל במסע, בדרך הביתה.
לשמים,
בחזרה לגן העדן, בחזרה לשלוות עולמים,
והזכות להמשיך לעזור לאנשים עם רישיון.
עם כבוד ששמור למלאכים, כאלה שבורכו ע"י אלוהים,
כולנו בורכנו בדרך כזו או אחרת,
לכולנו מגיע כבוד של מלאכים,
אני על שלי פשוט צריך לעבוד קצת.