אז מאיפה להתחיל? אני מניחה שמההתחלה. אלוהים יודע כמה אני
מצטערת על כל מה שקרה. אז ככה, אני מניחה שאני צריכה להציג את
עצמי, אני שירלי, אני בת כמעט 26 ואני שקרנית כרונית. זאת מין
מחלה שקשה מאוד להחלים ממנה - אם בכלל אפשר. ביום ההולדת השישי
שלי אבא שלי ברח מהבית, אני עוד זוכרת את הנרות על עוגת
השוקולד שסבתא שלי הכינה, ואת כל הסוכריות הצבעוניות שהיו
עליה, ושכ"כ רציתי לאכול את העוגה ואמא לא הרשתה לי ולא הבנתי
למה. בסוף העוגה נשארה במקרר. אז בלילה קמתי בשקט בשקט - הייתי
בטוחה שמאוד מאוד מאוחר, הלכתי לדלת המקרר, אמא עוד שכבה על
הספה והסתכלה במקרן הטלויזיה, ואני פתחתי את הדלת ולא ראיתי את
העוגה שלי שם. אז הלכתי בשקט אל החדר שלי תוך כדי שהסתכלתי על
אמא, וראיתי לידה צלחת ומזלג קטן שאיתו אוכלים עוגה.
אחרי חצי שנה בערך עליתי לכיתה א', אני זוכרת שאמא שלי לא רצתה
ללוות אותי לכיתה וסבתא שלי צעקה עליה כרגיל ואמרה שזה שהיא לא
סיימה תיכון זה לא אומר שהבת צריכה להיות כמו האמא. אמא שלי
לקחה אותי עד לכיתה ולא רצתה להיכנס, חשבתי שזה בגלל שהיא רזה
מדי ושהאמהות האחרות יצחקו עליה כי היא נראית כמו "מקל שירותים
עם שערות"... היא נתנה לי נשיקה על הלחי ואמרה לי שאדאג שלא
יצחקו עליי ושהיא מקווה שלא יהיו קשים מדי כלפיי. היום בבי"ס
עבר מצוין - אפילו פגשתי חברה חדשה שלי - ליזל, ואז חזרתי
הביתה בהתרגשות, רציתי לספר לאמא הכל על ביה"ס שלי ועל ליזל
שהזמינה אותי לבוא לישון אצלה בבית. כשהגעתי לכניסה של הבית
ראיתי מכונית משטרה ואמבולנס, אבל לא התפלאתי כי כשאבא עוד היה
גר איתנו כמעט כל יום הייתה אצלנו ניידת. האורות האדומים
והכחולים היפנטו אותי ונכנסתי לתוך הבית. אמא שוב שכבה על הספה
בלי לזוז רק שהפעם כיסו אותה במין סדין לבן כזה. סבתא בכתה
וצעקה שוב ושוב שלא מגיע לי עתיד כזה, שאני הבבושקה שלה ושאני
לא צריכה לראות את כל הדברים האלה, איזה איש עם בגדים כחולים
הוציא אותי החוצה וניסה להסביר לי מה קרה. אמא של ליזל שמעה על
כל זה וליזל יותר לא הזמינה אותי לבית שלה. אבל היינו חברות
קרובות, הכי טובות שיש, למרות שאמא שלה לא הסכימה. היינו
משחקות בנסיכות, והיינו אומרות שהאביר על החמור הלבן יבוא
ויציל אותנו מפני האביר הרשע עם האורות האדומים והכחולים
המהפנטים.
סבתא שלי לקחה אותי אליה הביתה, והיא גידלה אותי. היא הייתה
מאוד נוקשה כלפיי, ותמיד אמרה שמה שלא הורג - מחשל. אף פעם לא
הבנתי מה זה מחשל, אבל לא העזתי לשאול אותה. היא הייתה אומרת
שילדה בגילי לא צריכה לשאול כ"כ הרבה שאלות ולא לדעת יותר מדי.
הייתי הבבושקה שלה, לא שהבנתי מה זה בבושקה, היא הייתה אומרת
הרבה מילים שלא הבנתי. פעם אחת באתי אליה ושאלתי אותה מה זה
רחם, קיבלתי את הצביטות הכי כואבות באותו יום, אז הבנתי שרחם
זה משהו מרושע שאסור לדבר עליו או להשתמש בו. פעם אחרת ביקשתי
ממנה ללכת לישון אצל ליזל, הפעם הראשונה מאז שאמא מתה שליזל
הזמינה אותי לישון אצלה, סבתא הביטה בי במבט מוזר ואמרה לעצמה
- רק שלא תעשה שטויות הבבושקה שלי, יש לה נטיה ליותר מדי דברים
שירשה מהאמא המלוכלכת שלה במקום מהבן שלי.
כ"כ שמחתי שהיא נתנה לי את הרשות ללכת לישון אצל ליזל, וליזל
בכלל הייתה מאושרת. ירד גשם בחוץ וכשאמא של ליזל הכניסה אותי
לתוך הבית שלה זה היה נראה כאילו היא מנסה להסתיר משהו בבגדיה.
היא השאירה אותנו לבד והלכה להתקלח. רצנו במעלה המדרגות
בניסיון לא להחליק ונכנסנו לחדר שלה, וליזל הוציאה מפתח מתחת
לשטיחון ונעלה אותה. היא אמרה שאמא שלה לא מרגישה טוב כבר
יומיים ויש לה מיגרנות ובגלל זה אסור לעשות הרבה רעש ולהפריע
לה. קפאתי מקור בגלל הבגדים הרטובים שלי והתחלתי לרעוד. ליזל
ראתה את זה ולקחה בגדים מהארון שלה ונתנה לי ללבוש. קצת
התביישתי להחליף בגדים לידה, אבל כנראה שלה זה לא הפריע ודווקא
היא הביטה בי מהופנטת. אז היא התקרבה אליי ונתנה לי נשיקה על
הפה. צחקקנו לכמה שניות והסמקתי. נכנסנו לתוך המיטה שלה
והתכסינו בשמיכה. לפתע הרגשתי את ידה מטיילת עליי, מלטפת אותי
בנעימות. היא הכניסה אותה מתחת לחולצה שלי וליטפה בעדינות את
השדיים שכבר התחילו לצמוח לי. היא נישקה אותי והכניסה לשון
לתוך הפה שלי והרגשתי כ"כ מאושרת. לפתע היא אמרה לי - למה את
לא עושה כלום? תלטפי גם את אותי. לא ידעתי מה לעשות, היד
הרועדת שלי נכנסה מתחת לחולצה שלה וליטפה אותה. הגוף שלה היה
חם בעוד שלי קר. היו לה שדיים גדולים יחסית לשלי ונהניתי לשחק
איתם ולדמיין שהם שלי. לפתע הרגשתי איך היד שלה עוברת מהחזה
שלי לאזור אחר. היא בהתחלה ליטפה אותי שם בעדינות ונישקה אותי
שם, ואז בפראות הכניסה לשם שתי אצבעות, זה היה כ"כ כואב אבל
מצד שני כ"כ נעים ומחמם. הרגשתי כאילו אני רוכבת על שתי
האצבעות שלה ולפתע הן לא הספיקו לי וביקשתי עוד אצבע ועוד אחת,
אבל היא עשתה זאת באיטיות - כאילו ידעה מה היא עושה. דהרתי
קדימה ואחורה על האצבעות שלה, והיא מצידה החזיקה את החזה שלי
ומעכה אותו, עד שהשמעתי גניחה עמוקה והרגשתי איך פרפרים עולים
בתוך הבטן שלי. היא נישקה את כל הגוף שלי ועלתה לידי. הביטה
בפנים החמות שלי וצחקקה. היא ידעה מה היא עושה, היא כבר לא
הייתה תמימה כמו שחשבתי. הייתי בהלם ממה שקרה ושאלתי אותה
מאיפה היא ידעה מה לעשות, היא הסתכלה עליי, השפילה את המבט שלה
ואמרה - זה די קל כשאבא שלך עושה לך את זה מגיל שבע. שתקנו
שתינו. עמדתי מול המראה וניסיתי לראות מה השתנה בי, אבל ראיתי
אותי כמו בכל יום שראיתי - ילדה קטנה עם שדיים קטנים. היא
נעמדה מאחוריי, היא הייתה גבוהה ממני כמעט בראש, ונצמדה אליי,
חיבקה אותי מאחור. היא אמרה שאי אפשר לראות ככה מה השתנה -
צריך להוריד את הבגדים. אז הקשבתי לפקודה שלה והתחלתי להוריד
את הבגדים בגמלוניות האופיינית לי, היא עזרה לי להוריד את
החצאית, ועמדה מאחוריי גם היא עירומה. היא נצמדה מאחוריי
וחיבקה אותי, הרגשתי את השדיים שלה מחוצים אל הגב שלי...
הסתובבתי אליה והתחלתי לנשק אותה, ואז נשמעו דפיקות על הדלת
ואמא שלה קראה לה לעזור לערוך את השולחן. התלבשנו מהר, וירדנו
למטה והתחלנו לערוך - סמוקות ומבוישות, מדי פעם משגרות אחת
לשנייה חיוך. בארוחת הערב ליזל ישבה לידי ומצדי השני אחותה
הקטנה. המשפחה שלה הייתה מאוד נחמדה וסימפטית ודיברה בצורה
מתורבתת. ליזל מדי פעם דיברה אבל עיקר העיסוק שלה היה להכניס
את היד שלה מתחת לחצאית שלי וללטף אותי שם. אחרי שסיימנו
לאכול, אני ואחותה הקטנה הלכנו לצפות במקרן טלויזיה, והיא
ואביה עלו למעלה לחדרה כדי לסיים את הפאזל שהחלו ונעלו את
הדלת. כ"כ רציתי לעלות אליה לחדר ולעצור את אבא שלה, אבל לא
העזתי. אחרי שעה וחצי הוא יצא מהחדר כשחגורת מכנסיו משוחררת.
עליתי בריצה למעלה אליה, סגרתי אחריי את הדלת ונעלתי. היא ישבה
על המיטה, דמעות היו בעיניה. ליטפתי את ראשה אבל היא התחמקה
ממני, ונשכבה על המיטה בצד. נכנסתי למיטה וניסיתי להירדם, אבל
קולות הבכי שלה הפריעו לי. לפתע הרגשתי יד מטיילת עליי, חייכתי
לעצמי כי ידעתי שהיא תרצה אותי בסופו של דבר. לפתע שמעתי את
הסגירה של הדלת ונעילתה. נפתח אור בחדר, וראיתי את אביה עומד
ומסתכל עלינו. ליזל שוב החלה לבכות וביקשה ממנו לא לעשות לי
כלום, ושאני עוד ילדה תמימה. אבא שלה הרים את ליזל בעזרת ידה
וסטר לה, צרח עליה לסתום את הפה ולהפסיק לבכות. היא הביטה בו
ושתקה. הוא התיישב בינינו, והוריד את חגורת מכנסיו, היא מייד
הורידה את בגדיה במבוכה. הוא אמר לי שאנחנו נשחק עכשיו משחק
חדש - משחק שבטוח אוהב ושכדי לשחק אנחנו צריכים להוריד את
הבגדים ולהקשיב לכל פקודה שלו. לא העזתי להתנגד, הורדתי את
הבגדים בשקט ובמבוכה. הוא אמר לשתינו לעמוד אחת ליד השנייה,
כדי שהוא יוכל לראות אותנו יותר טוב. הוא הוריד את מכנסיו
ותחתוניו ואמר לי להתיישב עליו, התיישבתי אבל לא ידעתי מה
לעשות. הוא הצמיד אותי אליו, והכניס לתוכי את האיבר שלו. זה
כ"כ כאב לי, יותר מכשליזל הכניסה את האצבעות הדקיקות שלה
לתוכי, רציתי לצרוח מתוך כאב אבל נזכרתי שליזל אמרה שאמא שלה
חולה ואסור לעשות רעש. הוא אמר לליזל להתקרב אליו והתחיל ללטף
את החזה שלה, ומחץ אותו והכאיב לה, ראיתי שכואב לה, והוא נישק
אותה וליקק אותה. הוא אמר לי לחשוב שאני דוהרת על סוס, והקפיץ
אותי על ירכיו. דהרתי על האיבר שלו אחורה וקדימה, הרגשתי איך
הוא נכנס לתוכי ולא יוצא. לפתע הוא עצר אותי, הוריד אותי
מהאיבר הנפוח שלו, ואמר לליזל להתקרב, לחש לה משהו לאוזן והיא
התכופפה והחלה ללקק אותו ולמצוץ אותו. הבטתי בהם ושתקתי. הוא
קם וליזל הפסיקה. הוא אמר לשתינו לעלות על המיטה ולעמוד על
ארבע כמו כלבות, אז הוא הורה לליזל לשכב מתחתי ולהחדיר לי
אצבעות. ליזל עשתה זאת בצייתנות, ולא באותה דרך נעימה שעשתה
קודם. אז הוא תפס אותי מאחור והחדיר את האיבר שלו לתוך התחת
שלי. זה כאב כ"כ, משני הצדדים הכאיבו לי. ליזל הביטה בי במבט
מרחם כאילו רצתה להבטיח שהכל תיכף ייגמר. התחלתי לצרוח והוא
סתם לי את הפה. פתאום הפסיק, כאילו נגמרה לו האנרגיה. הוא
השכיב אותי על ליזל והורה לנו להתנשק ולגעת אחת בשנייה, תוך
כדי שהדליק סיגריה ועישן. ליזל נצמדה אליי אבל לא מרצון, ועשתה
כל מה שאמר במין צייתנות מפחידה. כשסיים לעשן כיבה את הסיגריה
על ליזל, שנשכה אותי כדי לא לצרוח מכאב. הוא הסתכל עלינו ומלמל
משהו על זה שהוא יכול לעשות אותנו לכוכבות פורנו. הוא יצא
מהחדר ולא חזר. ליזל החלה לבכות, ושוב לא הרשתה לי לגעת בה.
הלכנו לישון וכל הלילה היו לי חלומות מזוויעים עליו.
למחרת בבוקר אמא של ליזל הסיעה אותי הביתה, ואמרה שאבא של ליזל
היה עייף מדי מכדי להסיע אותי בבוקר ונשאר לישון. הגענו אליי
הביתה, ואמא של ליזל חיכתה עד שאכנס. נכנסתי הביתה, כל הבית
היה מסריח מהסיגריות הארוכות של סבתא והיה מין ערפל כזה, כל
החלונות היו סגורים ורק הדלת הייתה פתוחה, נכנסתי לחדר של סבתא
ורציתי לספר לה כל מה שקרה, אבל לא ראיתי אותה. לפתע עבר לידי
חתול שחור שרץ למאחורי המיטה של סבתא, עקבתי אחריו וראיתי אותה
שם שוכבת על הרצפה, עם הגלולות בידה, ופתק על השידה, המילים לא
היו כ"כ ברורות בגלל הדמעות שלי אבל היא רשמה - לבבושקה שלי,
אני  מקווה שלא עשית יותר מדי שטויות, אני כבר לא יכולה לשמור
עלייך.
הרמתי את החתול מהרצפה והחזקתי אותו ולא יכולתי להיפרד ממנו.
בא האמבולנס ולקח את סבתא לבית הקברות, והמשטרה באה וחקרה אותי
כי חשבה שאני רצחתי את הסבתא שלי, אבל לא יכולתי לומר להם איפה
הייתי. לא רציתי לזכור כל מה שקרה. לקחו אותי לבית משפט ואפילו
לא הגנתי על עצמי וגם ליזל לא באה להגן עליי כי בעצם אולי היא
לא קיימת, פשוט ישבתי שם עם החתול. עכשיו בכלא - סוף סוף רשמתי
את הסיפור שלי, תאמינו או לא.