סיפור מופלא על תחרות יופי בין פרחים עם המון מוסר השכל. בתי
ספר בערד ביקשו העתק מפני שבנוסף למוסר ההשכל, יש שם המון חומר
לימוד על פרחים ותרומתם לאדם.

מעשה בדרדר
זה היה יום בהיר אחד, קיצי וחם. ישבו להם מספר פרחים והתווכחו
מי הכי חשוב לאדם.
אמר הפרג {פרח הדומה לכלנית}: "אני הכי חשוב לאדם מפני שממני
מפיקים את המורפיום לשיכוך כאבים קשים".
"סליחה", קפצה הרקפת, "אם איני טועה, השלב שלפני ה"מורפיום"
הוא "אופיום", וזה לא דבר כל כך חיובי. אם כבר אז אני הכי
חשובה מפני שעל שמי כתבו את השיר: מתחת לסלע צומחת רקפת..."
צחק הנרקיס: "אם לא אכפת לכם אז אני בן מלכות, הרי אני גלגולו
הנצחי של נסיך אומלל שנפל לביצה טובענית כשחיפש את כדורו.
ובמקום טביעתו צמחתי אני, לכן יש לי כתר על הראש ואני גם קרוי
"נסיך הביצות".
"הכל שטויות", אמרה החמנייה, "הרי בלעדי גרעיניי השחורים, בני
האדם לא יכלו ליהנות הנאה מושלמת בזמן הצפייה במשחק כדורגל."
"הבל הבלים", אמר הספיטיליום, "עולם האומנות לא היה מה שהוא
היום אילולא פרחיי. אמנם אני נותן פרח אחד בודד בשנה אך כל
צייר מתחיל יודע שהפרח הראשון שהוא מצייר זה אותי. מלבד זאת,
אין גלריה שמכבדת את עצמה שלא מחזיקה ציור אחד שלי לפחות!"
"על מה אתם מתווכחים?" תבעה לדעת הדיוניאה, "הרי עלי אם איני
טועה אמר דרווין, החוקר המהולל {קבע את תורת היחסות כי מוצא
האדם מהקוף}, כי אני הצמח המופלא ביקום. אמנם אני טורפת זבובים
ונכנסת לתרדמת חורף, אבל פרחיי, שהם בעצם פיותיי, היו לנושא
מחקר עשרות שנים, ומלבד זאת אני הצמח היחיד שעשו עליו סרט
{חנות קטנה ומטריפה}".
"שטויות במיץ עגבניות", גיחכה הורד, "הרי על שמי נקראו ילדות
בנות כל הלאומים, בעברית ורד, בערבית וורדה ובאנגלית רוז."

אפילו הגפן שהיא בכלל לא שייכת לעניין התערבה ואמרה: "ממני
מפיקים יין ועל היין נאמר כי יין ישמח לבב אנוש".
רק הדרדר שתק, הרי אין לו פרחים יפים, אין לו פירות טעימים.
הדבר היחיד שיש לו זה קוצים דוקרים ומכוערים.
החליטו הפרחים ללכת לזקנת הכוכבים, הלא היא השמש, שתשפוט מי
הכי חשוב לבני האדם.
ענתה להם השמש: "אין אני יכולה לשפוט, אלא רק בן אדם יוכל, אבל
הוא חייב להיות ישר, כנה וללא משוא פנים."
"איפה נמצא אדם כזה?" שאלו הפרחים.
ענתה להם השמש: "רק ילד קטן ורך בשנים יוכל לשפוט, כי ילדים
קטנים מטבעם הם ישרים ודוברי אמת!"
אצו רצו הפרחים ופתאום ראו ילד קטן מטייל בשדה. מייד שאלו
אותו: "מי הכי יפה וחשוב מבין כל הפרחים?"
מיד ענה הילד: "כולכם יפים וחשובים אך היפה וחשוב מכולם הוא
ללא ספק, הדרדר. לפני אלפי שנים לדרדר לא היו הקוצים שמכערים
אותו, הוא צימח אותם כדי להגן על גוזלים קטנים שהיו בקן על
ענפיו, ויום אחד, כשאמם עפה לחפש להם מזון, בא חתול רשע והחל
לטפס עליו כדי לטרוף את הגוזלים הרכים. כדי להגן עליהם הדרדר
הקריב את יופיו וצימח את קוציו. לכן, אולי לדרדר אין פרח יפה
ואפילו לא פרי טעים, אבל יופיו הפנימי גובר על כל הפרחים
בעולם."

סיפור זה מוקדש לילדי האהובים שהם מקור השראתי,
                    קים וקיאנו