(מכתב שלא נשלח)

אני לא יודע למה אני כותב את מה שאני כותב עכשיו. לפני הכל, לך
רציתי להגיד: אני יודע שיש סיכוי שאת מתישהו תקראי את זה. אני
לא באמת חושב שאת תקראי את זה אבל לקחתי בחשבון את האפשרות
הזאת. אני לא כותב את זה במטרה להחזיר אותך. אפילו לי קשה
להאמין לעצמי עכשיו אבל זה נכון. אני גם לא רושם את זה מתוך
איזשהו רגש של בכיינות. למרות שגם לזה קשה לי להאמין.  אולי
אני כותב את זה כי אני יודע שבחיים לא יהיה לי אומץ או הזדמנות
להגיד לך את זה. אז אני כותב לאוויר ומקווה שהוא יענה לי. אני
יכול לחשוב על אלף דברים רעים וטובים להגיד עכשיו שאף פעם לא
אמרתי אבל זה גם לא בשביל זה. אני גם יודע שכל הדברים האלה
שאני יכול להגיד, גם אם חלקם יהיו נכונים לגמרי, לא ישנו דבר,
בטח לא את המצב או את ההרגשה שלי עכשיו. וזה בעצם כל מה שאני
רואה מול עיני עכשיו. ריאליסט. מה לעשות.

זאת לא הייתה פרידה "כזאת". זה לא היה משהו בסגנון של צד זורק
וצד נזרק, צד "פוגע" וצד "נפגע". זה גם לא היה באמת "הדדי", זה
היה משהו באמצע. את יודעת את זה.

את רצית להמשיך הלאה, זה לא מה שזה היה, את אמרת. אני הסכמתי
ואני עדיין מסכים. את לא מאמינה שאפשר היה לתקן את זה, אני לא
מסכים, זה כבר לא ישנה עכשיו כלום. אני גדלתי תחת האמונה
שבשביל שמשהו טוב צריך להילחם. וזה לא שלא נלחמתי על בנות
בעבר, נלחמתי, אני לא יכול להגיד שנחלתי הצלחה מרובה אבל לפחות
אני יכול להגיד שניסיתי - שהפסקתי בידיעה שעשיתי את כל מה שאני
יכול. נכון, לפעמים לא צריך להילחם, לפעמים זה בא לבד. עם כל
מה שעברנו ביחד אפשר לחשוב על אלף סיבות למה שקרה לנו ודווקא
בגלל זה כואב לי יותר לוותר בלי לנסות. אבל אני לא הולך להילחם
עלייך. עד כמה שזה הדבר הכי הגיוני לעשות עכשיו. אני הרי כל כך
אוהב אותך והיה לי כל כך טוב איתך, אז למה לא להילחם? נכון,
בזמן האחרון זה לא היה טוב כמו פעם, אבל אני באמת מאמין שאפשר
היה לשנות את זה. ואת לא רצית לתת לזה צ'אנס. את "לא מאמינה
בזה", אמרת, "ניסינו כבר ולא הצלחנו", אמרת, ואין לי מה להגיד
על זה. את צודקת. כבר ניסינו, כבר היינו שם וזה לא הלך. אבל
הפעם באמת הייתה לי הרגשה שאני יודע איך לשנות את זה. אני
מרגיש אידיוט להגיד עכשיו שאפילו תכננתי מה לעשות והיו לי כבר
תוכניות בשבילנו. ולא תוכניות מתוך רצון לרצות אותך אלא בגלל
שבאמת רציתי לעשות אותן, ואיתך. אז למה אני לא נלחם עלייך? אני
לא יודע. אולי הפעם אני פשוט מוותר. אני מאמין בצדקת הדרך אבל
אני לא מאמין שאני אצליח. אולי אני סתם תבוסתני עכשיו אבל
תאמיני לי, אם היה לי שביב של תקווה הייתי מנסה, ותאמיני לי
שהייתי מנסה. פשוט הצלחת לשכנע אותי שאין סיכוי, הכנעת אותי
בין אם רצית ובין אם במקרה.

לפעמים כשנפרדים מתחילים לחשוב על דברים שהייתי יכול לשנות.
דברים שאולי עשיתי לא בסדר. כבר הרבה זמן אני מנסה לחשוב ולא
מצליח. אין שום דבר שהייתי משנה או שאני מצטער עליו עכשיו. גם
לא על זה שאמרתי לך לא לקרוא לי "ממי" בשיחה האחרונה. וזה רק
עושה את זה יותר קשה. נתתי לך את כל כולי כל הזמן ואת אהבת את
זה. אני לא מצטער על אף טיפת אהבה שהפגנתי כלפייך. זה הגיע לך
והגיע לך אפילו יותר.

קשה לי להגדיר את ההרגשה לי עכשיו, זה מין עצב מהול באכזבה.
אני מאוכזב ממך. עשית טעות. הנה, אמרתי את זה. עשית טעות.
אהבתי אותך כל כך וכל כך השתדלתי להראות את זה ואת פשוט ויתרת.
ולא בגלל שלא אהבת אותי חזרה. אני מאמין שכשאוהבים כמו שאנחנו
אהבנו לא נפרדים אלא נשארים ועושים שיהיה טוב. ואין דבר כזה
שאי אפשר, תמיד אפשר. אם אוהבים תמיד אפשר. יכול להיות שאני
סתם רומנטיקן דביל אבל זאת גם אחת הסיבות שאהבת אותי. קשה
להגיד לצד השני במצב כזה שהוא עושה טעות למרות שאני כל כך בטוח
שאני צודק עד שזה כואב לי מבפנים. אומרים שמה שהכי קשה בפרידה
זה לא שהיא לא אוהבת אותך יותר, זה שהיא לא מרשה לך לאהוב אותה
יותר. הם כל כך צודקים. אני יודע שהאהבה הזאת תעבור מתישהו
בעתיד. אני אפגוש מישהי אחרת ויהיה לי טוב. אני לא חושב שאת
האשה היחידה שיכול להיות לי טוב איתה בעולם, אבל אני יודע
שיכול היה להיות לנו טוב ביחד.

סיימתי עכשיו לעשות את כל ה"תהליך" שהיה לי חשוב לעשות. הורדתי
את התמונות שלך מהקיר, הוצאתי את התמונות הקטנות שלנו מהארנק,
ארזתי את כל המתנות הקטנות שנתת לי, את כל מכתבי האהבה שכל כך
אהבתי לקרוא, הוצאתי את מברשת השיניים שלך מהאמבטיה, ארזתי את
הכול ושמתי עמוק בסוף הארון כדי לא להיתקל בהם בטעות. כל כך
כאב לי להוריד את התמונות שלך מהקיר. כשפתחתי את אלבום התמונות
שלנו, הדבר הראשון שעבר לי בראש כשראיתי תמונה שלך זה "כמה
שהיא יפה" וכמה שהיה לי כיף איתך. עכשיו אני שומע את השיר
שרקדנו לצליליו בפעם האחרונה. את זוכרת? "ואיך שלא" של אריאל
זילבר. אני לא מצליח להוציא את התמונה שלנו רוקדים ולא רואים
אף אחד מסביבנו לכל אורך השיר היפה הזה. זה היה רק לפני
שבועיים.

אומרים גם שלצד שעוזב יותר קשה. אני חושב שזה בטח נכון. אני
בטוח שאת לא מרגישה טוב עם זה. היינו יותר מבני זוג. היינו
חברים. הפכת להיות החברה הכי טובה שלי ואיתך הייתי הכי אמיתי
והכי פתוח שהייתי עם מישהו אי פעם. זה לא קל להיפרד ממישהו
שהיה חלק גדול כל כך בחיים שלך. שאלת אם אני רואה אותנו נשארים
בקשר. אני חושב שכן. אני רוצה שתהיי חלק מהחיים שלי אבל אני לא
יודע אם אני מוכן לקבל אותך חזרה לחיים שלי כרגע. אני פשוט
פוחד מהרגשות שלי. אני לא יודע איך להתמודד עם זה עכשיו. אני
מנסה להתנהג הכי רגוע והכי רגיל שאני יכול אבל אני מתפוצץ
מבפנים מרגשות מעורבים. אני לא רוצה להתנהג כאילו שאת לא קיימת
יותר אבל אני לא יודע איך להתמודד.  

אחרי הכול אני רוצה שתדעי שאני מאחל לך בהצלחה. אם יש בנאדם
שאני באמת מקווה שיהיה לו טוב בחיים זה לך. אני באמת חושב
שמגיע לך. אומרים שלאהוב זה לרצות שלאדם השני יהיה טוב, גם אם
זה בלעדיך. אני מאמין בזה. אומרים שאם אוהבים אז נותנים ללכת
ואם האהבה באמת חזקה אז הצד שהלך יחזור. אני מאמין באהבה שלך
אליי ואני גם מאמין במשפט הזה אבל אני לא חושב שתחזרי. אני לא
יודע למה. אני פשוט לא חושב. אני גם רוצה להגיד לך תודה. תודה
על הכול. היה לי מדהים איתך יותר מכל אחת אחרת ואת יודעת את
זה. למדתי ממך המון ואני בחיים לא אשכח את זה. וגם לא אותך.
בחיים לא.

תודה לך , כ. תודה.