לפעמים אני פשוט לא מבין למה. אני חושב שהכל מסתכם בשאלה
הנוראה הזאת "למה?" למה אנחנו פה? למה אני פה לבד? למה הדברים
לא מסתדרים כמו שהם צריכים? ואתם יודעים מה, אני אפילו יכול
לשאול למה אני כזה שמח? למה אני כזה חכם? למה אני יותר מוצלח
מאחרים? למה אני שואל שאלות שמטרידות רק אותי במקום פשוט
לחיות? למה אני מי שאני? למה העץ הוא גבוה? סתם חשבתי שזה יהיה
נחמד להוסיף שאלה משעשעת, לפחות אותי זה שעשע.
אני אנסה לעשות קצת סדר בבלגן, החיים יפים, השתחררתי מהצבא, לא
חסר כסף, לפחות לא בקטע של קורת גג ופת לחם ומצד שני אין מספיק
למרצדס ולבקבוק ג'וני בלו לייבל אבל לא חסר כלום, אפילו מצאתי
עבודה, בעצם שתי עבודות, ואחלה עבודות, כסף טוב, אנשים טובים,
"סביבה צעירה" כמו שמגדירים בחברת כ"א. לגבי בריאות, באמת הכל
מצוין, אני מעשן כמו קטר ועדיין מצליח לעשות מסלול של חמש שעות
בנחל צלמון, שוקל פחות מ-60 קילו, גובה 174+-, יש שיער על
הראש, למרות שאני חושב שמתפתחת איזו קרחת קטנה אבל בסה"כ בסדר.
בגרות מעולה, עשיתי איזה 50 יחידות בערך, פסיכומטרי מעל 700,
האמת היא אם לדייק אז קיבלתי 701 שזה מעל 700 אבל לא יותר מדי
מעל. בכל אופן יותר כיף להגיד מעל 700 וזאת גם התשובה שתקבלו
ממני אם תשאלו אותי כמה קיבלתי. משפחה די תקינה, שני הורים
נשואים, שלושה אחים, אחד נשוי + תינוקת, וכלבה קטנה בת 15,
קטנה בגודל לא בגיל. אני לא יכול להגיד שאנחנו חיים באושר
ועושר אבל חוץ מכמה ריבים בסיסיים באמת שהכל בסדר גמור. חברים
יש המון, לא כמו מים אבל לא חסר, כמעט תמיד יש מה לעשות,
ואנשים באמת איכותיים אחד אחד, חלק קצת שרוטים אבל למי אין את
השריטה שלו, יש לי אפילו כמה ידידות נפש, קשרים כבדים ועמוקים
שאם אין לכם כזה אתם בטח לא תבינו אבל זה בהחלט מחמם את הלב,
חברה אין לי ואני גם לא ממש מחפש, סיימתי קשר של שלוש שנים
לפני יותר משנה וכפי שכבר ציינתי השתחררתי לאחרונה מהצבא אז
התוכנית בגדול היא לטוס לטייל. לא מקורי, אני יודע, אבל מה כן
מקורי? ושוב השאלה מה? בכל אופן יש כל מיני שטויות עם בחורות
פה ושם, לא מתלונן, לא היה מפריע לי אם היה קצת יותר שטויות
אבל אני מרוצה וגם אני לא חושב שאני ממש בחור כזה של סטוצים
ושטויות, אני בכל אופן תופס מעצמי אחלה בחור, אינטליגנט, למרות
שכשכתבתי את המילה הזאת ברור שהשתמשתי בבדיקת האיות של ה-WORD.
מצחיק, עכשיו אני לא בשיאי אז אם הטקסט לא כל כך משעשע אני
מבטיח לכם שאני בדר"כ יותר מוצלח, רגיש, אוהב, רגוע, סבלני,
אסרטיבי, מנגן קצת על גיטרה, כותב המון, חצי גאון במתמטיקה
ובמחשבים, אוהב לטייל, לשתות, לעשן, אופטימי, בכלל לסיכום אני
בחור מאוד כייפי. אני יכול להגיד בלי בושה שרוב האנשים שאני
מכיר אוהבים אותי מאוד. כבר הבנתם שצניעות זה לא הצד החזק שלי.
אני מנסה לחשוב מה עוד נשאר וכמובן ששוב המה? המעצבן הזה, אז
אני חושב שאני אסתפק בזה.
מה עכשיו אתם שואלים? (ושוב המה? אני מעכשיו כבר אפסיק לציין
שמופיע שוב המה? ותפקידכם יהיה לספור כמה פעמים המה? מופיע
ולשלוח לי את המספר המדויק ובין העונים נכונה יוגרל פרס, מה
הפרס? הנה עוד שאלה שאין לי תשובה עליה) עכשיו הכל מתחרבש.
כמובן שאין מילה בעברית בשם "מתחרבש" ולכן ה-WORD מסמן לי אותה
באדום אבל אתם מבינים למה אני מתכוון. לפני שאני ממשיך יש לי
עוד שאלה, זה לא מעצבן אתכם שה-WORD לא מקבל את המילה "הכל"
והוא דורש שתכתבו את זה עם ו', אותי זה משגע למרות שאני מבין
שזה לא כל כך תקין לכתוב הכל בלי ו' אבל עדיין זה לא כזה נורא.
ולענייננו, אז הכל התחרבש, והפעם גם בצורה שונה מתמיד, בדר"כ
(גם בדר"כ ה-WORD לא מקבל, אבל עזבו את זה) הבעיה שלי הייתה
ששום דבר לא קורה, פשוט התחלתי להשתעמם, מאותם חברים, מאותה
עבודה, מאותם פאבים, חוץ מאותה בירה ומאותה סיגריה באמת שכל
דבר התחיל לשעמם אותי והתחלתי "לחפור" בעצמי ששום דבר לא קורה
ואני לא מוצא עומק בכלום, אם זה בעבודות חסרות סיפוק או אם זה
בבחורות לא מעניינות או כל דבר אחר, הכל נראה לי יותר מדי
בנאלי, הפתרון הקבוע שלי לבעיה זו היה לפתח איזשהו כיוון
פילוסופי חדש, אותו הייתי מגדיר כ"הארה" וזה היה מחזיק לתקופה
יפה של שלושה עד שישה חודשים וחוזר חלילה, מה שונה עכשיו מכל
אותן פעמים קודמות? (סתם להזכירכם, אתם צריכים לספור את ה"מה?"
ויש פה עוד אחד) שעכשיו קורה המון, השתחררתי, מצאתי שתי
עבודות, כל החבר'ה השתחררו ומצאו חברות ועבודות נחמדות, אני
אפילו פגשתי מישהי, יפה, חמודה, חכמה ואפילו עשירה, במקביל
ישנן שתי נשים בחיי שכל אחת בצורה שלה באמת עושה לי משהו
בפנים, שמאז הXית הרצינית שלי אף אחת לא עשתה את זה, ובכלל
החיים מלאים בדברים חדשים, אבל למה אצלי הכל עקום, למה? כי
בינתיים אני יושב בבית ולא הולך לאף עבודה ממה שמצאתי, כי
כרגע, ואני אצטט: "הפרוייקט נדחה אז בינתיים אתה תקבל כסף על
חלק מהימים ותשב בבית". לא שאני מבין מה זה אומר "חלק מהימים"
אבל בינתיים כל יום אני מקבל טלפון שמודיע לי שגם מחר לא
עובדים, ובעבודה השנייה ושוב אני אצטט: "המשרה היא דיסקרטית",
ולכן עדיין לא מתחילים עד שיודיעו לבחור הקודם שהוא הולך
הביתה. הבחורה היפה/חמודה/חכמה/עשירה לא מזיזה אפילו כלי דם
אחד לעבר החלק במוח האחראי על הרגשות ועם שתי הבחורות שבאמת
מרגשות אותי זה כבר סיפור בפני עצמו. בסופו של דבר זה מסתכם
בכך שבגלל המצפון הענקי שיש לי ואמות המוסר שאני חושב שאני
היחידי בעולם שעדיין שומר עליהן זה לא ממש אפשרי לפתח כלום,
ובינתיים שכחתי לציין שהXית שלי רוצה שנחזור, אז אני שואל למה?
למה הכל? למה צריך להוסיף ו' ל"הכל"? למה הכל אצלי כל כך עקום?
למה דברים לא יכולים פשוט להסתדר? ולמה אני שואל למה כשאני
יודע שאני לא אקבל תשובה?