"אני אוהבת אותך"... האהבה התרפקה עלי, עושה קולות חתוליים
חמודים. "אוהבת אותך הכי בעולם". ואני לא ידעתי מה לומר.
זה התחיל לא מזמן. באמצע הלילה, ברגע שאני הכי פחות מוכן,
פתאום היא קופצת עלי. נמרחת. רוצה אותי. לפחות היא יכולה לעשות
את זה רק כשאני לבד, אחרת היא עוד הייתה מגלה שאני בוגד בה.

טוב, בעצם זאת לא בדיוק בגידה - אין ביננו שום מחויבות: היא
אוהבת אותי, אני מזיין אותה. שלא תבינו לא נכון, זה מאד מאד
מחמיא לי שהאהבה עצמה התאהבה דווקא בי מכל האנשים, אבל אני לא
מסוגל לשמור נאמנות לאחת, אפילו אם זו האהבה עצמה.
בגלל זה אני שוכב גם עם בדידות ועם אכזבה. הן לא כמו אהבה,
ברור, אבל הן נותנות, וזה מה שחשוב. מדי פעם אני מבלה עם אחת
מהן לילה, וזה משכיח אותה ממני לחלוטין. וטוב שכך. אהבה היא לא
כזאת שצריך לחשוב עליה כל הזמן, בטח שלא כשאני עם אחרות.

הבעיה היא שלאחרונה המצב נהייה כל כך בלתי נסבל, שכבר כמעט
התחלתי להכנס לדכאון, אבל את הכבוד שלי עוד יש לי, ואני לא
הומו. אז זהו. החלק המעצבן זה, שמכל העסק  אני רק יוצא יותר
מתוסכל מרגע לרגע. פשוט נמאס לי מכולן. אולי אני צריך פשוט
להפטר מכולן, וללכת להיות נזיר. או בעצם אולי לעבור לסטוצים עם
בחורות שאני לא מכיר.

כן, עדיף. רגשות יכולים להיות מסובכים לפעמים.

1/99