החלום היחידי שלה היה אמת. היא ידעה שיש לה אמת, אבל לא מספיק
- האמת היחידה שלה הייתה אצלה ואף אחד אחר לא ראה אותה, אף אחד
אחר לא ראה את האמת שלה שזעקה מנשמתה וקרעה את הנפש שלה
לרסיסים.
היא בסך הכול בת שש עשרה וחצי עוד כמה שבועות, היא יודעת הרבה
יותר ממה שהגיל שלה אומר. יותר ממתמטיקה ומספרות, יותר ממדעים
וממדעי החברה, יותר ממה שהם היו יכולים אי פעם לנחש. היא לא
הייתה חכמה במיוחד, לא ציפה לה עתיד גדול או מקצוע מספק שכל
אימא חולמת שיהיה לבן שלה... היא פשוט הייתה מודעת למציאות.
היא הייתה מודעת לבעיה ואולי זוהי הסיבה שהיא המשיכה להתרחק
ממנה יותר ויותר. היא לא יכלה לקבל את העובדה שהיא חלק מזה.
היא לא יכלה להמשיך לשחק בהצגה שכולם מצפים ממנה לשחק. היא
חלמה על זה שוב ושוב והיא תמיד ידעה מה החלום אומר... היא תמיד
ידעה שהיא חוזרת על אותו התסריט יותר מדי פעמים, יותר מדי
שקרים - יותר מדי זיוף.
היא חלמה את החלום הזה גם הלילה. היא הייתה שחקנית מפורסמת
ששיחקה עם שחקנים גדולים ודיברה שפה שהיא בעצמה לא ידעה מה היא
אומרת. היא לא רצתה לשחק אבל היא ידעה שזוהי הדרך היחידה שהיא
מכירה בה הקהל יכיר אותה... כמישהי אחרת במחזה - רק לא כעצמה.
היא חלמה על מחיאות הכפיים ועל הבכי אחרי ההצגה, היא חלמה על
ההופעות החוזרות ונשנות של הצגה בה היא חוזרת ומשחקת דמות שהיא
בכלל לא מכירה - וכולם, כאילו לא יודעים שזהו מחזה, מאמינים כי
היא הדמות, עם אותו האופי, הסגנון, האמת.
היא התעוררה. היא ידעה שזהו חלום אך היא יודעת שחלומות מתגשמים
- עכשיו יותר מתמיד.
היא חזרה על אותה השיגרה. לבשה מותגים למרות שהעבודה היחידה
שמצאה מחוץ לעיר, בה אף אחד לא מכיר אותה, לא סיפקה לה מספיק
כסף למותרות מהסוג הזה. אך בשבילה היה זה צורך בסיסי. היא
הייתה יושבת ימים ולילות ללא אוכל, ולא בגלל דיאטה, היא הייתה
רזה, יותר מדי - היא בעצמה לא אהבה את הצורה בה היא רזה. היא
לא אכלה מפני שהיא חשבה שכסף לאוכל זה בזבוז ואפשר לעשות איתו
דברים רבים אחרים. בסוף אותו יום היא עישנה את הסיגריה היומית
שלה, צחצחה שיניים והלכה לישון. ושוב אותו חלום, ושוב אותה
המציאות, ושוב אותו הפיתרון.

חודשים עברו והיא לא מצאה את האומץ להילחם בצורך לספק את
הרצונות של כולם, בצורך למלא את ציפיותיהם של כל הסובבים אותה,
והיו הרבה כאלה.
יום אחד היא פגשה אותו. האמת היחידי שלה, האמת המיוחד והיחיד
במינו שלה. הוא לא אהב אותה במיוחד - הוא האמין באמונה אחרת
משלה - הוא האמין באמת, הוא שנא אותה. היא נראתה לו סמל של
זיוף. הוא היה רוקיסט שהקים להקה שלא התפרסמה עדיין בגלל שלא
היו לה האמצעים הנחוצים, אבל הוא האמין במה שהוא עושה - הוא
האמין שככה הוא יוכל לצעוק את מה שיש לו להגיד בדרך שכולם
יקשיבו ואף יצעקו איתו יחד.
הוא נראה מושלם בעיניה - הוא היה כל מה שהיא לא. היא לא רצתה
להיות כמוהו - רק הרעיון הזה... הרעיון לפתח את האומץ הזה היה
חסר סיכוי בעיניה. היא לא ניסתה לכבוש אותו - הגאווה שלה אמרה
לה שזה יותר מדי. כמו תמיד, היא הקשיבה לגאווה שלה למרות שהיא
ידעה בדיוק שהגאווה הרסה לה את כל מה שהיא - את כל מה שהיא
באמת.
היא שמעה את השירים שלו כל הזמן - למרות שלא היה להם דיסק היא
הקליטה הכול. היא אהבה את זה. זה היה הפתרון היחידי להגשים את
החלום היחידי שלה. פותר החלומות האישי שלה.