שיער תלתלים גולש על כתף
מזכיר את היום שבו התאהבתי.
ילד קטן הולך לו יחף
מזכיר לי את המקום שבו גדלתי.
השמש המסנוורת של יום שישי
באחר הצהריים המאוחרות.
במקום לסנוור ולהציק בעיניים
היא בסך הכל מעלה זכרונות.

שבת גשומה ואספלט שבור
עם נוף של הרים ירוקים מסביב.
הגשם מזכיר את הבדידות של החורף.
החום של הקיץ והציפייה לאביב.
הקולות שעוטפים אותי כמו מתנה
הנשלחת למען לא ידוע.
הלב שכואב ולא ממחלה.
אלא אך ורק מתוך געגוע.

ואת שניצבת מולי בכל יום בשבוע.
מתנהגת כעיוורת אך יודעת הכל.
זו את שניצבת מעל פני הים
זו את שמסנוורת אותי על הכחול הגדול.

שיער תלתלים גולש על כתף
מזכיר לי אותך כמו מציאות מדומה
ריח אורן וריח של מנטה
וברקע מעלייך אותה שמש אדומה.