כבר אין דמעות, הכל נספג לבפנים.
והאשליות, מתו לא מכבר.
העתיד לא ידוע, אולי אין מחר.
לא מבינה איך הכל פה לא נגמר, מאוחר.
אמרת הכל, באיחור כרגיל,
שואפת אוויר, נועלת הכל בתוכי.
חשבתי שאתה אחר, גם אני עושה טעויות כנראה,
כואב הלב לחשוב שהיא יותר טובה, אבל אני רגילה לזה.
כבר אין דמעות, הן נעלמו לתוך הסיפור,
נשאבו בעצמת התשוקה שלי כלפיך,
הן אינן, הן התייבשו,
התייבשו ונשכחו בצד, לצידי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.