הייתי בסלון יחד עם יתר בני המשפחה. הסלון היה לא מוכר בדיוק,
הרהיטים שהבחנתי בהם, היו מזנון חום בצד מערב.
המשפחה כללה ממש את כולם. ההורים, אחי ואחותי ילדיהם, אני
כמובן, ועוד.
היה די צפוף בסלון.
והנה באה אלי גיסתי בריצה, ומחבקת אותי חיבוק צמוד חיבוק של
אהבה ותודה.
בתוך החיבוק, כשאנחנו צמודות זו לזו כאחד, היא הובילה אותי.
חגנו כמו מחוג שעון הסובב על צירו.
חג, לחוג, מחוג, חוג, הכל שורש אחד.
ואנחנו בחג פסח. והכל מתקשר.
ובכן, היא גרמה לשתינו לחוג על צירנו. רגלינו היו נטועות
ברצפה, צמודות זו לזו, וגופנו נטה הצידה בארבעים מעלות בערך
לרצפה.
רק נשמות יכולות לחוג כך ולהתעלם מכוח משיכת כדור הארץ.
כך חגנו על ציר רגלנו, גופנו נוטה ארבעים מעלות לרצפה, איננו
נופלות. אנחנו חגות, סובבות מעגלות...
קצת פחדתי להיתקע ברהיט כזה או אחר, אך היא הייתה מיומנת ביותר
ולא נפגענו לא היא ולא אני, למרות הצפיפות.
באחי ובשתי בנותיו לא הבחנתי.

כשגמרנו לחוג כך נפרדנו כל אחת לשיחותיה עם האחרים. ובכל זאת
שאלתיה: איך את יודעת לחוג כך בלי לפול, בלי להיתקע?
היא הסבירה לי על המורה לספורט שלה, שהדריך אותה לעשות זאת.
אבל לא הבנתי מה היא אמרה.
אחרי זמן מה ביקשתי שוב לחוג איתה. היא נענתה ברצון. אבל אני
הייתי במבוכה קלה, כי בעצם לא ידעתי מה לדבר איתה. הקשר שלנו
לא היה מספיק פתוח. עדיין.
היא נשארה חידה בעיני.

אחר כך כולם יצאו. יצאתי גם אני.
על גרם המדרגות הרחב, שהוא כמו כניסה/יציאה מבניין מפואר,
ראיתי את סבתא שלי. אמא של אמא.
היא רכנה, עמדה על שתי רגליה והתכופפה, לשרוך את נעליה
השחורות.
הלכתי לשמאלה, וכמעט שחלפתי מעליה. זיהיתי אותה, נעצרתי,
ושאלתיה אם נזקקת היא לעזרה.
לא, אין לה צורך בעזרה.
ורק אני ידעתי שזו סבתא.

באו לבקרני גיסתי ז"ל, וסבתא ז"ל.
עם גיסתי היה שיג ושיח.
עם סבתא היה רק רגע של זיהוי, הכרה, ותשומת לב.

גיסתי באה להודות לי על כי העזתי למרות הכל למסור לאחי/בעלה
דרישת שלום.
(היא באה אלי בחלום לפני חודשים ספורים, עם שתי בנותיה. אמרה
שהיא דואגת להן. מי ידאג להן. היססתי רבות אם לספר לאחי ולמסור
לו ד"ש. בסוף כשהרגשתי את המסר בוער בעצמותי אזרתי עוז ומסרתי.
מסכן אח שלי. לא יכול היה לדבר על כך. קשה לו... הוא אומר לי.
הייתי חייבת, עניתי... ובכך השלמתי את שליחותי.
אמרתי לגיסתי, שזהו אינני יכולה יותר למסור דרישות שלום ממנה
לבעלה ובנותיה, כי היא לימדה אותם הרי להיות כל כך לא פתוחים.
ולא בקשר איתי. אמרתי לה בצער כי לא אוכל לשמש יותר כשליחה.
והנה היא באה להודות לי. היא באה אלי, בחיבוק עז, וריקוד סובב
סביב ציר גופנו. ידעתי כי להודות באה לי, על כי את המסר הראשון
לפחות מסרתי)

סבתא באה להראות לי שמותר לי להתכופף לפעמים. לוותר, להרכין
ראשי ואף את גופי, ולוותר על צדק, על חינוך ושאר ירקות.

בשלב מסוים שאלתי אם משהו יודע על עינת. היא אמורה להיות חברה
של גיסתי ז"ל.
אני מספרת לנוכחים שהרגשתי את רוחה של עינת על פני.
הרגשתי את הרוח על פני פעמיים.  
מאין השם עינת? מי זו? מה הקשר שלה עם גיסתי ז"ל?
רציתי לברר מה היא בשביל אח שלי והבנות. מה הקשר שלה עם גיסתי.

לא קבלתי תשובה. ואת אח שלי לא העזתי לשאול.  - הכל בחלום.

אז מה היה לנו פה?
היה לי ביקור של גיסתי  ז"ל. ביקור של סבתא שלי ז"ל.
ורוחה של ענת נשבה על פני. פעמיים.

והשאלה מי זו ענת, נשארה פתוחה...


ראשון 11.10   24.04.05  חג ראשון פסח תשס"ה