אילו יכולתי לאהוב גרגר חול
נחליאלי שהגיע ממרחקים
ועכשיו עוזב למקומות אביביים יותר
דוכיפת היפיפיה לא מרגשת אותי
קול ילדים הקוראים בשמי
מתוך חלומותיהם
העולם איבד מקסמו
או שאני עדיין לא תחת השפעת
תרופות פלא אלה או אחרות
חיוך מזויף מודבק לפרצופי
כדי שלא יתפסו אותי ביגוני
באילו טענות אפשר לבוא להיום
היום הזריחה היתה כתומה
וכל העולם - התעורר ליום א'
יש החוגגים אותו כסוף שבוע
עוד משקה, עוד ג'וינט,
עוד לבד מול המסך
המראה לנו אפיקים חדשים
תרבות החורים בהשכלה
הים תמיד טורקיז
ודקלים על החוף
ושוב משקה
לברוח, להסתתר
אינסטנט נירוונה
מסיבת חשק של מיואשים
בחורות תאילנדיות יעשו לכם את זה
אושר תמורת חופן דולרים
בחורות ישראליות עלובות ביפן
מחפשות את האור של השמש העולה
בכל עיירה המכבדת את עצמה במערב הפרוע
היה בית בושת חוקי
ואמא שלי בתולה
מעניין מה מסתתר מאחורי הבתולין והטוהר הזה
כמה מבטים עורגים
פלירטוטים אפלטוניים עם אליהו
ידידות עם נתן הטניסאי המאצ'ו
לילדים אי אפשר לשקר.
אבל היא בתולה, אין לה ילדים
היא אף פעם לא הזדווגה.
היא קדושה, ניצולת שואה
והחיים לא חייכו אליה
רק היופי המדהים שאלוהים
חילק לה בשפע.
איפה האושר.
איפה הימים בהם חשבתי
שאני היצור המאושר ביותר בעולם?
להגיר דם מכל הפצעים
שנוצרו מאושר,
לא איבדתי תקווה לימי האושר
כשהעולם חותך בבשרך החי
ואת לא מרגישה כאב
רק התעלות
התוצאות הרות אסון
הפצעים נותנים את אותותיהם
ואת שוב הקורבן של עצמך
ושל הנסיבות
פצעים כחולים שלא מגלידים לעולם
כתם לעולמים
כנראה שהמכה היתה מכוונת
ואני רקדתי וצחקתי וראיתי כוכבים
ונחשים ארסיים טיפסו עלי
ולא הרגוני
ורק קרציה מצצה לי את הדם מן הפצע
שומר עלי שלח לי אותה
נסים ונפלאות חלמתי
אבל הקרציה היתה בשר ודם שלי
אני קיימת בשביל השומר שלי
הוא הוכיח לי זאת אין ספור פעמים
ואני מתכחשת
והלב שלי קטן