עדי גרינברג / שתיקה רועמת |
כה מופשט, רגש ארור.
מתבוננת במראה השבורה,
פאזל קטוע מפאת אותה חתיכה חסרה.
שבע שנים,
לא אשכח, היית צעיר, תמים?
ואולי זה התם, ערמומי הוא?
כאגם קפוא, ובאמצעו עיגול.
יכול להיות שאלו מחשבות,
מהתלות.
רוצה לגעת בירח,
אך מאחורי העננים הוא בורח,
מתבדח.
שובבים הכוכבים,
מאירים את עולמי כאבקת קסמים.
משקיפה מהצוק, שמש שקרנית,
ברוח מתערפל ריח גשמים.
שבע שנים עומדת,
בלעדייך,אני רק שתיקה רועמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|