עד אנה תלכי בת שירות
עם התיק הכבד שעל גבך
עם משא הבגדים השבועי
בחצאית הג'ינס המטאטאה את הארץ
והשרוולים המגיעים מעבר למרפק
בפנים העדינות חסרי איפור ומתכת
בגוף שוקק נשמה ונשיות
מחכה לאוטובוס בדרך הביתה
חושבת אולי על סעודת השבת
על התפילה בבית הכנסת
על החברות
שוב להיות בחדר עם אחותך הקטנה
שוב לראות מבטים ולשמוע שאלות
ואמך שוב תאמר "היא תמצא כבר מישהו, בעזרת השם"
אולי תפני אלי מבט כשאת יושבת כעת על הספסל
תחשבי 'מה הבחור הזה רוצה ממני?'
ואז תראי חברה ותחלו לדבר
ואני אחזור להיות
בלתי נראה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.