השמיים שכיסו אותי, כמו באים אלי, כמו רודפים אותי
ואין לי בית, שיעטוף, שיאסוף, יש רק שביל בלי סוף
את השמש שצרבה אותי, שליטפה אותי, שפיתתה אותי
אני מכירה, מה אני שוב מסתירה, אני הלכתי מבחירה
ולא הבטתי ולא העזתי כי,
ציפור זרה, שלא פרסה כנפיים
עוד לא יודעת טעמו של רגע מעופה
אבל אני עדיין כאן בינתיים
מחכה
את הקסם שבחשיכה, אל מגע אסור אני שוב מבריחה
כי זהו רגע, פרק זמן שאול, כאן ממש ממול ולאהבה שלי אין גבול
אין לה צבע והיא קצת דהוייה, עייפה כמעה, אבל היא רצוייה
אבוא אליה, אל מיטתה, אל מבטה
לרגע קט ודי, לעוד דקה אולי
ציפור זרה, שלא פרסה כנפיים
עוד לא יודעת טעמו של רגע מעופה
אבל אני עדיין כאן בינתיים
מחכה |
