כמו דומינו,
הם נופלים חלל אחר חלל.
אחד בכביש, אחר בתאונת עבודה,
ועוד אחד נוסף הלך במלחמה.
איפה כל החברים שלי?
כולם הולכים?
כמו בדומינו הם נופלים...
איזה ערך יש עוד לחיים?
כל החברים שלי אחד אחר השני מתים.
איזה עולם?
"העולם שייך לצעירים"
בולשיט...
אם הוא שייך לצעירים,
אז איך כמו דומינו הם נופלים?
בעולם של צעירים
אין דמעות וגם לא בכי תמרורים.
היתכן?
תוהה, בוכה ולא מבינה,
מתי כבר תגמר המלחמה?
נהיה יחד בעולם מלא אהבה...
עולם ללא כאב,
עולם ללא דמעות,
ללא יתומים ואלמנות...
עולם שבו יהיה רק טוב...
התעוררתי מן החלום,
גיליתי שקרה אסון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.