שוב עיניים דומעות, קדיש שחוזר
אפר ואבק, לא הכל הסתדר
בה' מבטחי, לא רוצה לוותר
יודע ששום מעשה לא יכפר, על העונש.

והעצב שלך לא בשבילי
הכאב שלך לא בגללי
האובדן הוא שלך לא שלי
ואני בכל זאת, רוצה להשתתף בצערך.

השבוע עובר, חודש, שנה
החוסר הופך לדבר שבשגרה
אתה מרגיש בודד עם סימן השאלה
איך תוכל לחזור בתשובה?

והגעגועים שלך לא מגיעים
והדחפים שלך לא נרגעים
הרצונות שלך להשתחרר מהכל
כמה זמן עוד תמשיך עד שתוכל למחול?

והתפילות שלך לא נענות
התחינות שלך הופכות לקרועות
המילים שלך לא נשמעות
ורק הנשימות שלך הופכות קצובות ולא רגועות.

והזמן עובר ושוב נפגשים
אתה השתנית ואני אחר
מגששים באפילה לא נוגעים בכאב
ומה שמחבר זאת התחושה שבלב

ואתה עוצר ופוקח עיניים
מבעד לעדשה רואה שניים
אתה והצער לא יכולים להיפרד
האובדן שחווית לנצח עומד.

ואני יושב בצד, מחכה שתהיה מוכן,
לא רוצה להזיז אותך, מפחד שלא תשאר כאן.
ומבעד לשנים ואחרי הכל אני נשאר לידך
אחי לעולם לא תיפול, רוחך, כשאני אתך

לכל מי שחווה פעם אבל מגוף ראשון ואפילו אבל של מישהו אחר