[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קרולין היחידה
/
בירה- זה לא הכל

זהו סיפור על גבר ישראלי טיפוסי, או בעצם על עולה מחבר העמים.



הכרנו באתר הכרויות של דוברי רוסית. הוא התגורר בעיר שלי, וזה
אחד הדברים שמשכו אותי להידברות איתו. היו לי מספיק ניסיונות
להיכרויות במרחקים- זה לא החזיק מעמד לאורך זמן.
לאחר התכתבות קצרה ביותר ושיחת טלפון, שבה הוא כבר הספיק לתאר
לי את כל התארים וההישגים שלו וגם "הזהיר" אותי שירחיב על כך
בפגישה, הוא החליט שנפגש באותו היום.
במצב רגיל לא הייתי חושבת אפילו להיפגש עם אדם כה מתנשא ושחצן.
אבל הייתי אחרי פרידה מחבר שאהבתי. פרידה כואבת למדי, פתאומית
וללא הכנה מוקדמת. אז הסכמתי לפגישה, מה כבר יכול להיות? אולי
הרושם שנוצר עליו לא היה נכון, ובעצם אחרי מילים מתנשאות אלה
מסתתר אדם עדין וביישן? צל של ספק- זה מה שגרר אותי לפגישה.
קבענו, כמובן, בשעה הנוחה לו. התקשר להודיע שמחכה לי למטה.
נראה גבוה, רציני ומרשים. היה נאה למדי.
(מעכשיו את מחשבותיי ארשום בסוגריים).
שאל אותי לאן ברצוני לנסוע. אמרתי שלא ממש משנה (בית קפה יכול
להיות נחמד). אך כנראה דעתו הייתה שונה משלי, אז הציע לשבת
באחד הגנים הקרובים על הספסל (אוקי, זה לא הרוסי הראשון שאוהב
ספסלים). היה קריר בחוץ, אך מדי פעם יצאה לה השמש וחיממה מעט.
התיישבנו על הספסל ומרגע זה אני שתקתי לפחות חצי שעה- עד שסיים
לספר על כל מעלילותיו באקדמיה ובספורט (הבנתי כבר, כמה אפשר
להתפאר?).
למזלי, שתי ילדות שהוא הכיר טיילו עם כלב. הן התקרבו, וראיתי
את היחס שלו לילדים (סוף סוף קרן אור!), וגם הכלב אהב אותו
מאוד (כנראה שפטתי אותו מהר מדי, חייב להיות לב טוב).




נהיה באמת קריר, אז רמזתי בעדינות שקר לי. הציע שנעבור לשבת
באוטו.
האווירה נהייתה חמימה יותר, אחרי הילדות והכלב. התחלנו לצחוק,
ולהתבדח מעט (סוף סוף אחרי קיר של תארים).
שאל אם בא לי בירה, הסכמתי (בית קפה!). להפתעתי, במקום להתניע,
יצא מהרכב והוציא מתא המטען פחית בירה. (לצחוק או לבכות?)
בירה קצת עלתה לי לראש ומצאתי את  עצמי מתנשקת איתו, יותר נכון
מראה לו איך לנשק- כי נשיקת "הדג" שלו לא הייתה מי יודע מה.
אחרי כמה נשיקות, הרגשתי יד על החזה שלי. מיד התרחקתי. הוא עשה
עצמו לא מבין למה אני מתנגדת, אבל כיבד את רצוני בינתיים.
הציע שנלך אצלו או אצלי. לי באמת נמאס לשבת באוטו (צריכה
להוריד את הבירה), אז תוך כדי אזהרה "בלי ידיים", הסכמתי שנלך
אצלו (שאוכל להחליט מתי לסיים פגישה וללכת). פתאום אמר שבעצם
הוא גר עם ההורי, אם כי יש לו מפתח מדירה של חבר, אך עדיף שנלך
אלי. לא הסכמתי שנבוא אלי, אז נסענו לבית של החבר.
בדרך קנה עוד בירות. לאחר שפתח את הדלת, נראה מבוהל וביקש
שנעזוב בשקט את המקום- החבר חזר פתאום (לא ראיתי שום חבר,
דווקא נראה שקט למדי).
בלית ברירה נסענו אלי, לא לפני שהזהרתי אותו מראש שזה רק לשעה
כי יש לי דברים לעשות (שלא יתקע אצלי כל הערב).




שמענו מוזיקה, רקדנו קצת (עשה את עצמו מתלהב מהריקוד שלי),
וכמובן חזרנו לנשיקות. המגע שלו היה עדין מאוד ורך. גופי התחיל
להגיב (כל פעם מחדש אני מופתעת מהתגובות שלי למגע), אך הלב ממש
לא- רוב הזמן דמותו של חבר לשעבר הייתה מול עיניי. (הייתי
מעדיפה להיות איתו).
הבחורצ'יק נראה מרוגש ומגורה. (אני צריכה להפסיק אותו לפני
שירד מהפסים).
הוא לא הבין למה אני מפסיקה, הרי נראיתי כל כך חמה (למה בכלל
אני אמורה להסביר, לא מספיק שאמרתי "לא?"). הוא ניסה שוב ושוב
לגרום לי לאבד שליטה. דיבר מילים יפות, מחמאות ועוד כל מיני
דיבורים מתקתקים שהיו כנראה אמורים לשכנע אותי שמטרותיו לא
למין בלבד, עד שפשוט הודעתי לו רשמית ש"אני לא הולכת לשכב איתו
היום". הייתה הפתעה בעיניו וכמובן אכזבה, עד שהגיע לתודעתו
רעיון שכנראה אני מאלה שלא עושות את זה בפגישה ראשונה (היו כבר
דברים מעולם, אבל אני משתדלת באמת שזה לא יקרה).
בהצהרה שאין לו כבר סבלנות לחכות למחר (החליט בדעת הרוב של
עצמו שנפגש)  חיבק אותי בחום, לקח את הבירות שנותרו (קמצן!),
ועזב את ביתי (סוף סוף).
הייתי מבולבלת- מצד אחד התגריתי, מצד שני- לא הייתי פנויה
רגשית כלל (געגועים לחבר). סיכמתי בראשי את הפגישה: אימון בו
אין (יותר מדי מחמאות והתלהבות), פוטנציאל- יש, אם תהיה לו
סבלנו, ואם לא ישתלט לי על הזמן (מה זה כל יום פגישה?).




למחרת התקשר כבר בעשר בבוקר לשאול איזה יין אני אוהבת (מנסה
משהו יותר חזק מבירה). אחרי משא ומתן של מספר דקות, החליט
שיקנה מה שנראה לו.
הייתה לו נסיעה לתל אביב אותו יום אחר הצהרים, אך הבטיח שיחזור
לפני שמונה. אמרתי שעד תשע אני עסוקה. הסכים על תשע, לא לפני
שהתעקש להיפגש מוקדם יותר.
קבענו שיתקשר אלי בצאתו מתל אביב.
השתדלתי לסיים את הסידורים שלי מוקדם ככל האפשר, כדי להיות
מוכנה בזמן.
ברבע לתשע, כשעדיין לא שמעתי ממנו, התקשרתי. ענה לי מאוד בקצרה
שעדיין בפגישה ועסוק (למה מיהרתי כל כך?).
מעט אחרי תשע הודיע שרק יוצא מתל אביב, וסגרנו שיגיע באחד
עשרה, רק לשעה (אני צריכה לקום מוקדם).
הביא לי ורד אחד (פרח נראה מסכן- איפה קטף אותו עכשיו?) ובירות
(איפה היין?).
אמר שנסע ממש מהר כדי להספיק להגיע. נראה באמת עייף. נשיקות,
מזמוזים- כבר הרגיש חופשי למדי להרים לי חולצה (לא זוכרת
שהסכמתי). נאלצתי לעצור אותו מספר פעמים, אם כי הגוף שלי שוב
הגיב. אני מודעת למסרים הכפולים שאני משדרת, אבל לי לא מספיק
שהגוף רוצה-  גם הלב צריך לרצות (והלב, כאמור ממש לא כאן). הוא
היה בטוח מליון אחוז שאנחנו הולכים לשכב (כבר פגישה שניה!),
והופתע ביותר כשהודעתי לו שוב שלא הולכים לשכב גם היום.
פתאום מ"אביר חלומות" שניסה להציג, הפך לאדם מעצבן ביותר.
מחמאות ודיבורי מתיקה לאט לאט נהפכו להאשמות ודרישות. האשים
אותי שאני אגואיסטית לפחות עשרים פעם, ושחושבת רק על צרכים שלי
(אני אמורה לחשוב על שלו?), שאם אני אתן לו לגמור פעם אחת יהיה
פנוי יותר לשיחה ולכיף שלי (לפי מצב העייפות שלו בטח יירדם תוך
פחות משניה אחרי שיגמור). ניסה שוב להחמיא שלא על כל אחת הוא
מגיב ככה (גם כן מחמאה... אני אמורה להשתחוות לכל זין שעומד
עלי? יש המון כאלה).
ההתקפה נמשכה ונמשכה. בין לבין ניסה עדיין לגרות אותי ולהשקות
בעוד בירה (אני לא אכנע). התעצבן, רמז שלא נפגש יותר, ניסה שוב
לגרות... ניסה לעורר בי רגשי אשם- אמר שיהיו לו כאבים (לא מתים
מזה- אמרתי בקול רם)  וזה עלול לגרום לאימפוטנציה (אולי... אבל
האם  זאת סיבה מספקת לשכב עם מישהו?)  
ככל שהוא לחץ יותר, ככה הוא דחה אותי יותר (גבר המרוכז בזין של
עצמו נראה פאטטי ביותר). כל המשיכה שהייתה לי אליו (בכל זאת
גבר נאה עם ניצוצות של נחמדות) נעלמה כלא הייתה. הגבתי על
המתקפה  בחיוך ונראיתי רגועה ביותר. רק רציתי שילך כבר (שעה
וחצי נראים כמו נצח במצבים כאלה).




הערתי שכבר מאוחר, והגיע הזמן לישון. ראיתי שנעלב, אך הסכים
ללכת. להפתעתי, הודיע שמעוניין להיפגש למחרת (האם הסיוט של
היום לא מספיק? מה יהיה שונה?). הסברתי כמיטב יכולתי שאהיה
עסוקה, ושיש לי שיעור גיטרה בערב. נעלב עוד יותר ושאל האם
שיעור גיטרה חשוב יותר מפגישה איתו (בטח, מליון פעם בטח!).
חיבק אותי בדלת, אמר שנהנה למרות הכל, אמר שנדבר, לקח את הבירה
שנשארה ונעלם לדרכו.
תודה לאל, לא שמעתי ממנו עד עכשיו.




מה למדתי מהניסיון הקצר הזה?

אחרי פרידה מחבר יש צורך בזמן החלמה- לא ליזום פגישות חדשות
בינתיים.

לסמוך על אינטואיציה ראשונית (ויש לי מאוד מפותחת)- לא להגיע
לפגישה שניה עם מי שלא נראה לי כבר בראשונה. בעצם גם את
הראשונה לא להמשיך יותר מדי זמן, ובטח שלא להגיע לרגעים
אינטימיים (אני אשמח אם מישהו אי פעם יעזור לי להבין למה אני
מגיעה למצבים כאלה עם מישהו שלא מושך אותי רגשית, הרי אי אפשר
להאשים רק את הבירה).

לא להזמין גברים הביתה- סוף סוף הבנתי שמוח גברי תופס  הזמנה
הביתה כשוות ערך להזמנה למיטה (אין תגובה ראויה לשטות הזאת).

שאני גאה בעצמי על עמידות איתנה בפני "התקפה" מוחצת כזאת ושלא
נכנעתי למשהו שאחר כך היה גורם לי לבחילה  (פעם הייתי נכנעת).

והדבר החשוב ביותר: לא משנה עד כמה  נפגענו בעבר או כמה
פעמים החלטנו שלא ננסה שוב- אנחנו ממשיכים במודע או שלא במודע
לחפש אהבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
להיות חולה זה
כמו מה זה משנה?
רק בלי הפאנצ'.


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/05 13:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרולין היחידה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה