לא אתן לך ליפול לתוך הצללים,
שסוחפים אותך כה עמוק אל תוך החשיכה.
החור השחור שאתה עומד לפניו,
לא יחזיר אותך יותר לקרקע בטוחה.
וככל שעובר הזמן הקרקע גם היא נהיית מסוכנת יותר ויותר.
ואני לא אעמוד בצד,
לא אתן לך להיסחף למערבולת החיים הזאת
שאין לה סוף והסוף שלה כה מר.
אתה מתחיל להשבר לרסיסים קטנים
ואני הולכת מאחוריך,
אוספת כל רסיס,
מנסה לאחות את השברים.
האור שקורא לך בעינך נסתר
ורק אל החשיכה אתה מתקדם
וכל צעד שלך אל החשיכה קורע אותי.
ואני ממשיכה לנסות לאחות את השברים
שנעשים גדולים יותר.
והסקרנות אחריה אתה הולך גורמת לך להתעוור
ולמעוד בכל מכשול שבדרכך עומד
ואתה קם וממשיך להתקדם
ונופל לעוד מכשול וממשיך ליפול.
נכנסת למעגל של חושך
ובכל עת שאני מדליקה את האור
אתה ממהר לכבותו.
אין בהבנתך כי המנהרה החשוכה מובילה אל הסוף.
וכאשר תפקח עיניך מהעיורון בו אתה שרוי
אתה כבר תהיה בסוף המנהרה.
וכאשר אני אנסה להוביל אותך בחשיכה,
אל תתקע סכין בגבי.
רק תאחוז בידי בחזקה ואל תרפה!
האור שבקצה המנהרה לא רחוק,
רק תמשיך,
אני יודעת שידי ממך לא תרפה,
רק אל תעצום עיניך שוב,
אל תימשך שוב לחושך,
משם אין חזרה.