[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בוקר אחד התעוררתי לצדו, חיבקתי גבר גדול ועדין. ליטפתי את
השיערות העדינות שעל פני חזהו, ליטפתי אותם בהססנות חושבת
לעצמי אם אני רוצה או לא רוצה אותו. אמרתי לו שהייתי רוצה
שיהיה לי כלב או חתול בשביל שיהיה לי מה ללטף.
בהמשך הבוקר עברתי לספה לראות טלוויזיה. הוא הכין לי תה עם
נענע והמשיך להתעסק לו שם עם משהו במטבח. הגיע הזמן ללכת
לעבודה, אלי אמר לי: "יש לי מתנה בשבילך, אבל את חייבת להבטיח
לי לטפח את זה...". כמו ילדה קטנה אני מתלהבת ועיני נדלקות.
הוא מושיט לי שקית. אני לוקחת אותה אלי בהססנות ובסקרנות.
מציצה פנימה ורואה כד צהוב עם אדמה טרייה ושחורה ובתוכה שתולים
עלים טריים של נענע. אני מתמלא התלהבות ושומעת את קולו אומר:
"את חייבת להשקות אותו לפחות שלוש פעמים בשבוע", "כן, כן! אני
אעשה את זה, אני נורא אשתדל!", הוא הוסיף: "אם את רוצה לאמץ
חתול, את צריכה להתחיל מנענע, אם תצליחי לתחזק אותה תוכלי
לעבור שלב ואולי לקחת חתול רחוב, מקסימום אם ימאס - לך תחזירי
אותו שוב לרחוב, כך לא צפויים נזקים. אבל בעיקרון מתאים לך
יותר תוכי, כי מרוב שאת מדברת המון הוא יתחיל לדבר גם..." אני
צחקתי.
במבט לאחור היתה זו מתנה נפלאה ביותר שקיבלתי מימי, למרות
שבטוחה אני שהוא נוהג להביא עציצים דומים לזה לכל בחורה שהוא
מנסה להרשים. אבל אותי זה ממש ריגש, חוץ מהעובדה ששנים לא
קיבלתי מתנה מאף אחד חוץ מהורי, הייתה זו מתנה מיוחדת במיוחד.
לא חומרית, לא אחת שקונים, אלא אחד שיוצרים אותה, משקיעים בה
ואז אחר כך אני צריכה להמשיך להשקיע בה על מנת שתחיה. מתנת
care קראתי לה.
הגעתי הביתה שמתי את המתנה היקרה במרפסת ונורא השתדלתי להשקות
אותה כל עוד הקשר בינינו פרח, כשהוא היה מעליב אותי הייתי
מחליטה להזניח את העלים ולא הייתי מתייחסת אליהם ימים, ככל
שפגע בי יותר כך התייחסתי אליהם פחות ופחות, עד ששכחתי מזה שהם
בכלל קיימים.

חצי שנה אחרי זה אני והוא מתהלכים בשנקין אני שקועה במחשבותיי,
והוא הולך על המדרכה בוחן בקפדנות את כל מי שעובר מולו, ומעיר
הערות ביניים, לרוב טעונות באנרגיות שליליות ושחורות. אוי
אלוהים, בחיי הבן אדם היה צריך להיות מבקר המדינה או לפחות
מבקר מסעדות או ספרים אולי. הוא יכול להיות ממש מוצלח בזה.
איזה פספוס. תוך כדאי ההליכה אני נזכרת בעציץ שנתקלתי בו כאשר
ניקיתי את ביתי לפסח, אני אומרת לו: "אלי, העלים של נענע
התייבשו ומתו. ואין זכר לשום דבר חי שם בעציץ, האדמה יבשה
לגמרי...". אני ממשיכה ללכת ולהידחף בין הצפיפות וההמולה
השינקינאית של יום שישי, יום לפני ערב פסח. אני הולכת וחושבת,
פתאום נהיה לי חבל על העלים האלו, כך התייבשה לה האהבה שצמחה
פה. היא פשוט לא שרדה לא החזיקה מעמד לא דאגו לה מספיק והיא
מתה. עצבות ותחושה של לבד, מילאה את ראשי וגופי.
במעורפל שמעתי את קולו אומר: "את יודעת, בנענע, אם פתאום
תתחילי להשקות אותה הרבה הרבה העלים יכולים לצמוח שוב, כי כך
זה בנענע..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה לא ממש חשוב
כמו שזה נראה


גרפומן
הסלוגנים
לאחר שנשאל מה
הוא חושב על
הסלוגנים שלו


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/4/05 18:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יולי גרינדברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה