|
כל יום בין שבע לארבע
בין כל נמלות המפעל
מתוך מאות פנים
פניך זוהרות
מסנוור בעיסת אפלה אנושית
אני רוצה לכבות את האור
אבל אתה מנורת חרום
בוהק ובוהק אותי למוות |
|
פייי, איזה ריח.
שאול, תוריד את
הרגליים מהתקרה
ובוא. שאול!
אמרתי בוא הנה!
שאול בוא הנה או
שאני תולה
אותך!
הנאשם וחברו
המנוח לתא |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.