אם ברירת המחדל היא הפסימיות
אז את שמחת החיים האופטימית
צריך ליצור מבפנים
כמו את האלוהים
לבחור בין להאמין ובין לא להאמין
בין הצמיחה ובין הדעיכה
כי אם לא אאמין בכוחו של הרצון,
יישאר לי רק הדיכאון
האירועים והחוויות בחיי
נאספים בזיכרוני
האחד על גבי השני
ואחרי ככלות הכל
כל שנותר לי הוא הזיכרון
שהרי העתיד עוד לא התרחש
וההווה הינו שבריר של רגע
בחיי הקטנים היום-יומיים
אני עושה מאמצים כבירים
כל יום מחדש
למצוא ולו רק דבר אחד
שיגרום לי לחיוך אמיתי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.