יעל נווה / חיוכים |
להסית את הצללים,
לנפות את האובך
שבער בך, רעוע.
ועיתים אם תעית כבולה
בשבי ליבך,
ונפשך רצצה
בלאו מזור.
כן דעי לך קימה
והחיי את השקפים
שבצוהר עינייך
כורים להם אושר.
ושובי להיות לך,
אל צור מחצבתך,
ופרטי חיוכים
מעכבות של בוסר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|