המקום שבו האנורקסיות יושבות
הוא על הגבול בין פנים לחוץ
הוא מקום שאין בו אהבה
הוא מקום של בדידות
הוא מקום עמוק שאין בו ערך
הוא מקום שמקיא הכל ולא מחזיק בו כלום
אבל השלד עוד נמצא

הוא מקום שכלום בו לא נראה טוב
הוא מקום של אין מוצא
הוא מקום של מציץ ונפגע
הוא מקום של שליטה שהופכת לחוסר שליטה
הוא מקום של "לא, הכל בסדר. אני לא צריכה עזרה."

הוא אותו המקום ברחוב הצדדי, הפסטורלי
שבו את יושבת על המדרכה בין שתי מכוניות
ומוציאה את כל הפנים לחוץ
בינך לבין עצמך, אבל מולי