אני אוהבת את הזמן שבין הרוגע שבי,
במרחב שבו אני יכולה לנשום,
אני מאמינה שיש מרחק שנדדתי,
לגעת בשנים, להושיט ידיי ולהחזיק בפנים.

אני מאמינה,
שזה הגן עדן הפרטי שלי,
ואגן עליו כל עוד אני יכולה,
נשארת כאן לשהות בדממה,
אם אני רוצה,
האם תנסה להבין.

אני יודעת שהאהבה הזאת פורצת את גבולות הזמן
פורצת כמו מים,
אני שתויה מתשוקה.
אבל אני אוהבת את חיוכך אליי,
אני אוהבת את ידייך שאוחזות אותי קרוב,
אני מאמינה.

אני מאמינה,
שזה הגן עדן הפרטי שלי,
ואגן עליו כל עוד אני יכולה,
נשארת כאן לשהות בדממה,
אם אני רוצה,
האם תנסה להבין.

בפינה בשקט מחכה היום שבוא היא תוכל לברוח,
התבנית שאוחזת כמו ייאוש,
אבא אינך מסוגל לראות,
שאת חיי אני צריכה לחיות כראות עיניי
זה אולי לא נכון בשבילך, אבל זה נכון בשבילי.
אני מאמינה.

אני מאמינה,
שזה הגן עדן הפרטי שלי,
ואגן עליו כל עוד אני יכולה,
נשארת כאן לשהות בדממה,
אם אני רוצה,
האם תנסה להבין.

אני אהיה כאן בדממה,
כל זמן שאני רוצה,
האם תבין זאת,
האם אתה מסוגל להבין זאת?