[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חיים לב טוב
/
הסובארו והארנבת

נשבעתי שאני אנקום בו. אני אראה לו מה זה.
הכל התחיל בליל שבת חמים בתחילת אוגוסט, באחד מסיורי הרגליים
בשכונה. מתוך הרגל, תרתי בעיני אחר חלון פתוח זה או אחר,
ובדיוק כאשר חשבתי שהמזל לא עומד לצידי ועמדתי לפרוש לביתי,
הבחנתי בחלונו הפתוח של מר גולדשמידט, הזקן המטורף.
"נו, טוב", חשבתי לעצמי, "זה עדיף מכלום. וחוץ מזה, הג'ונסון
הגדול שלו יסיח את דעתי מצרות העולם שכל כך מטרידות אותי בזמן
האחרון".
אני יכול לומר בביטחון מלא, שכבר נהייתי מומחה בכל הנוגע למבנה
גופם של אוכלוסיית רחובי. בקיצור, הענינים בשיחים התחילו
להתחמם, כפי שאומרים, ועמדו להסתיים, עד שמר גולדשמידט הבחין
בי.
"שוב?!" הוא הזדעק בזעם, "אני ארצח את הסוטה הזה!" הוא נעלם
מהחלון אל תוך ביתו, ולאחר דקה הופיע בפתח ביתו. התחלתי לנוס
ובינתיים הוא נכנס אל תוך הסובארו הכסופה המתפרקת שלו. המכונית
החלה לדלוק אחרי, אך אני רץ מהר והצלחתי להתחמק, לפחות בהתחלה.
טעותי היתה שרצתי לכיוון ביתי, אך לא חשבתי על דבר חוץ
מהישרדות. זינקתי אל תוך ביתי, נעלתי את הדלת מאחורי ונשמתי
לרווחה. התחלתי לצחוק לעצמי על הזקן הטפשון שחשב שיתפוס אותי.
קיר ביתי שהתמוטט ברעש מחריד קטע את צחוקי המתגלגל. הסובארו של
מר גולדשמידט חנתה בתוך ביתי, והוא בתוכה, מגחך.
"בית יפה יש לך פה, שמנצ'יק", הוא אמר לי דרך השמשה השבורה.
"גם המכונית שלך מדהימה", עניתי לו בסרקזם, "ואני לא שמן, יש
לי עצמות גדולות".
"במילא התכוונתי לזרוק אותה", הוא יצא מהמכונית ההרוסה
והמאובקת ובחן אותה ממושכות, "מגיע זמן בחייו של אדם שבו הוא
מבין שהוא כבר לא יכול לנהוג, פיזית. אתם הצעירים לא מבינים
שאנחנו לא בני אלמוות".
המשכתי לעמוד שם, לא יודע מה לעשות עם עצמי. וכשלא הצלחתי
לחשוב על משהו יותר מוצלח להגיד שאלתי אותו אם הוא רוצה קפה.
"אתה לא בדיוק מלא בטאקט, אה?" הוא הזיז את ראשו בשלילה, רכן
לעבר אחד מגלגליה הקדמיים של מכוניתו, וחילץ מתחתיו גוש פרוותי
מדמם. "דרסתי חתולה", הוא זרק את הנבלה לעברי.
עולמי קרס.
"זה לא חתול! בן זונה, דרסת לי את הארנבת!" הוא חייך, קרץ,
נכנס לסובארו ונסע.
נשארתי לבדי, בוכה.
לאחר שעתיים, כשנרגעו הרוחות, התגנבתי לביתו של הזקן הרוצח.
זכרתי שקראתי איפשהו שאסור לקרב שמן לבלוני גז, כי זה יכול
לגרום לפיצוץ. אז התקרבתי לאט לאט אל בלוני הגז שהיו מוצמדים
לקיר הבית, וכשהייתי מספיק קרוב הם אכן התפוצצו.
הבית עלה בלהבות
דבר לא ניצל
חוץ ממני
אל תשאלו איך, זה כבר סיפור אחר.

באותו ערב שבת, אכלתי ארנבת, אפילו שאמא הבטיחה עוף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזה מסיבה
פיצוץ הייתה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/4/05 12:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים לב טוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה